לפני כמה ימים הייתי אצלו כל הסופש. זה כבר נהיה הרגל בלתי נמנע ומתבקש.
אחרי ששידרתי בכל דרך אפשרית שאני צריכה שהוא יפרק אותי שוב הוא אמר:"אני חושב שאני לא תמיד מצליח לספק אותך. אני מפחד שבאיזשהו שלב את תתחילי לחפש את הסיפוק החייתי שלך בחוץ". וואו... אוקיי.....
בעצם מה שמפחיד אותך הוא סצנריו מס' 2 של חתלתולה רעבה ומשועממת שמשי פעם תופסת לה עכבר למשחק, או לחלופין מנופפת בזנב לעבר חתולים אחרים.
מה אני אמורה להבין מזה? או שמדובר בדאגה אמיתית לשלום הקשר, או שאתה פשוט לא סומך עלי כלל.
למען האמת, זה לא משהו שלא עשיתי מעולם. אבל הוא לא מודע לנתון מרכזי במשוואה הזו- אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי דבר מעולם.
אז נכון, אני לא יוצאת עם מטחנת בשר משומנת שיכולה לתת לי את זה פעם אחר פעם. אני לא בטוחה שהייתי רוצה. המחשבה של להיות באפיסת כוחות ולחצים כאלה יכולה לגרום לתגובת נגד.
הוא פשוט מפחד שאני אחזור על זה שוב.
ועכשיו לצד שלי. היום הוא סיפר לי על משהו שקרה בסימסטר לפני שנה (ענייני סטודנטים לא מעניינים במיוחד). כשהוא אומר "לפני שנה" הדבר היחיד שעולה לי לראש הוא שבוע בכי במיטה, אי וודאות והדבר הכי גרוע- רגע ההלם הארוך לכדי שעות כשהוא אמר לי שנגמר והוא יצא מהדלת ומחיי.
הרבה פעמים אני תוהה איך אפשר להמשיך ככה קשר בכלל.
אני אוהבת אותו, זו הסיבה שאני יוצאת איתו, אבל אני כל הזמן בסטרס הנטישה שלו.
זה כמו שני לופים מתנגשים- הוא מפחד שאבגוד ומבחינתו כמובן זה טריגר ואני מפחדת שהוא ינטוש.
יש לו פעמים שהוא מדבר על העתיד המשותף בינינו. אני מכירה את רוב המשפחה שלו והחברים שלו.
הוא אפילו אמר לי פעם בצורה מאוד אינטימית שהוא מת עלי. אבל זה מספיק בשביל לא להיות טריגר?