מחשבות ורגעי מנוחה.

כל החברים שלי יודעים שאני האדם לפנות אליו לייעוץ ותמיכה.

לא משנה לאיזה מקום אני מגיע, אני הופך להיות הפסיכולוג, 

היועץ זוגיות,

האדם שבאים אליו עם כל הבעיות.

זה ככה גם בלימודים, גם בעבודה.

אבל מה איתי?

מי שם בשבילי?

מי יעזור לי לטפל בשדים שלי? 

אני שומע כל כך הרבה דברים ובעיות מכל כך הרבה אנשים אבל מי ישמע אותי?

מאחל לכולם המשך סופ"ש נעים 🤓

הביטוי שלח את לחמך בתכלס אומר תנסה, מקסימום לא תצליח.

אז ניסיתי,

ניסיתי לדבר.

ניסיתי לעזור.

ניסיתי לתמוך.

ניסיתי להוריד את המגננות.

ניסיתי הכל.

ורק נפגעתי,

רק רציתי לחזור למקום המוגן שלי.

הלחם פשוט טבע ונהיה מגעיל 

אני כבר מלא זמן שוקע בכל הקשור לביטחון עצמי.

אני לא אוהב את הגוף שלי. אני לא אוהב את הקול שלי.

אני לא אוהב ללחוץ או להכריח אנשים ולכן זה נראה חסר ביטחון.

מנגד

בעבודה אני מלא ביטחון עצמי. בבית לרוב הרבה ביטחון עצמי ובעוד מקומות.

אבל החוסר ביטחון עצמי תמיד ינצח. תמיד ימצא את דרכו פנימה לנסות לפגוע בי.

בחורה חכמה אמרה לי אתמול שצריך תמיד לזכור שאף אחד לא מושלם. שצריך לדעת להנות ולשמוח על מה שיש.

תרימו לעצמכם. וגם אם לא מרימים ופוגע, תדעו שאתם הכי טובים שיש!

ותודה לבחורה החכמה שעודדה אותי 😇

חשבתם פעם כמה העולם שלנו סובב סביב תקשורת?

אני לא מדבר רק על בדסמ ומערכות יחסים.

הכל! 

בעבודה עובדים שלי מבקשים משהו מלקוח, לא עובד. אני מגיע ומצליח. אולי זה כי אני המנהל והם מפחדים או שהסיבה המרכזית הינה שבאתי בנעימות עם הסבר מנומק ולא רק דרשתי. 

בלימודים אתה יכול לשאול את אותה השאלה בא ואחת דרכים. ואתה יכול להשיג אלף ואחת תשובות. 

במערכות יחסים התקשורת היא הכי חשובה במיוחד במערכות יחסים של שליטה. 

מה זה משנה אם את/ה שולט/ת או נשלט/ת או מתחלפ/ת או כל הגדרה שאתם מגדירים את עצמכם. יש דרך לדבר, יש דרך לפנות. 

צריך לזכור שכולנו בסוף בני אדם, והאנושיות באה קודם. 

אני עושה הכל רק כדי שיהיה טוב ולא להגיד משהו לא טוב, לפעמים זה פוגע בי כי נראה חסר ביטחון ולפעמים זה עוזר. אבל אני זה אני. 

תהיו נחמדים, דברו בצורה טובה. לא משנה מי או מה אתם. 

כולנו בני אדם. 

אני בן אדם של לתת כמה שיותר מעצמי.

ופשוט עד מתי!

עד מתי אני אחפש,

עד מתי אני יקבל סטירות לפנים על דברים שאני מאמין בהם,

עד מתי אני יוריד את המגננות ופשוט אקבל דקירה ללב,

עד מתי אנשים ינצלו את טוב ליבי,

עד מתי אני ארצה פשוט לזרוק את הטלפון לרצפה בגלל דברים כאלה,

עד מתי אסתכל כל הזמן פנימה בחיפוש אחר מה לא בסדר בי!

עד מתי אצטרך לשנות את האופי והמהות שלי כדי לנסות להתאים.

אני זה אני, וזה המחיר שאני משלם. 

העולם טס,

כבר כתבתי בעבר על החיים הרצים, על זה שכל הזמן במרדף אחרי הדבר הבא ולפעמים צריך לעצור.

היום עשיתי את זה. 

היום עצרתי רגע,לנשום ולחשוב.

גיליתי המון דברים.

א. גיליתי שהספקתי לסיים שנה בתואר.

ב. גיליתי שקיבלתי העלאה וקידום בעבודה.

ג. גיליתי שנוצרו לי חברויות חדשות.

ד. גיליתי שנהפכתי למקום מפלט ותמיכה בשביל חברים( תמיד הופך להיות הפסיכולוג ובשמחה).

ה. גיליתי שהספקתי להתקדם בסיפור שאני כותב, והגעתי לפרק 8.

ו. גיליתי שעוד שניה יום הולדת. 

גיליתי שלמרות שהעולם טס והשנה עברה בהרף עין.  הספקתי המון.

הרשימה הזו היא עוד כלום לעומת הרגעים הקטנים. אז חברים וחברות! תלמדו לעצור, לעכל, לחשוב ולהנות מהרגעים הקטנים כי לכולם ידוע..

שהעולם טס.. 

הפעם הפוסט דווקא חיובי ומעודד.

לפעמים יש את האנשים הטובים,

לפעמים יש את האנשים שכיף לדבר איתם.

לפעמים יש את האישה שתעשה לך את היום.

לפעמים יש את האישה שכל הודעה מחדש אתה תימס.

לפעמים יש את האנשים שאתה תעשה הכל כדי שיהיה להם טוב בלי חשיבות להגדרה היבשה של נשלטת.

לפעמים יש את האנשים שברגע שאתה רואה שהם בדאון אתה עוצר הכל ומתקשר לוודא שהם בסדר. 

לפעמים יש אנשים טובים!

**תהיו נחמדים וטובים לאחרים והם יהיו טובים ונחמדים בחזרה!

שבוע נפלא לכל אנשי הכלוב 😇

צריך לזכור שיש אנשים טובים.

בין הרגעי נטישה וקללות מאנשים אחרים.

יש גם אנשים טובים.

אנשים נחמדים,

אנשים שלא מתעצבנים או מקללים גם אם הם לא מסכימים עם דרך החיים, 

אנשים שפשוט רוצים לדבר ולהנות, 

אנשים נחמדים. 

אנשים שטיפה מחזירים את האמונה באנשים. 

 שבוע נפלא לכולם 😇😇😇 

הרגע הכי נפלא. באמת שהכי גורם לי לאושר.

הרגע הזה שמצאת מישהי מקסימה, חכמה, מצחיקה, מהממת ועוד שלל ברכות ומחמאות.

והיא הסכימה לדבר איתי! ואפילו סוף סוף נפגשים לדייט נחמד וכיפי. 

וזהו...

נעלמת.

לא עונה, לא כותבת.

הרגע הכי כיף זה להריץ בראש כל רגע ורגע, לנסות להבין מה עשיתי לא בסדר.

מה לא טוב בי. 

איך אני יכול להשתפר.

מה דפוק בי. 

הרגע המדהים הזה שהנפש והרגשות שלך כל כך שבורים מלתת למישהי לפרוץ טיפה טיפה מהחומה שאתה מרים אותה עוד יותר גבוה.

אין כמו הרגע הזה שאפקט ההיעלמות מגיח. אפקט שמלווה אותי כבר זמן מה... 

**למי שלא הבין/ה הפוסט ציני. זה הרגשה זוועתית ונוראית.

כבר כתבתי על העובדה שאנחנו רודפים אחרי דברים בחיים.

רודפים אחרי הלימודים.

הכסף.

החברים.

אבל מתי אנחנו עוצרים ועושים משהו בשביל עצמנו?

אני לפני חצי שנה התחלתי לכתוב סדרת סיפורי אירוטיקה, עולם נפלא שבו אני משלב את הפנטזיות העמוקות עם דברים שלמדתי על העבר. 

החלטתי שנמאס לי לרדוף אחרי זה. נמאס לי כל פעם להגיד שאגיע לזה, זה הדבר הבא שאעשה.

שמתי מטרה.

שמתי לעצמי מטרה לעצור ולכתוב.

ובואו נגיד לכם שזה הצליח, כתבתי עוד 2 פרקים ואני מאושר!

תמצאו את מה שעושה לכם טוב ותשימו אותו כמטרה! אי אפשר לרדוף כל הזמן.