מחשבות ורגעי מנוחה.

אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שהיו יורדים עלי שאני צעיר הייתי עשיר..

משפטים כמו:

אתה ילדון פשוש.

תלמד עוד קצת.

מה אתה מבין בכלל מהחיים?

מה כבר הספקת לעשות בכלל?

אתה כלום.

אני לא מדברת עם ילדים.

ועוד שלל של משפטים שעושים טוב לנשמה. 

מה אתם יודעים עלי? אתם מכירים אותי? 

אתם יודעים מה אני עברתי או לא עברתי בחיים? 

למה יש מעין הסכמה כזו שכל מי שבן עשרים ו.. נחשב ילד? אני נראה לכם בן 15???

מי אתם שתחליטו בשבילי מה נכון ומה לא? ומה אני צריך ללמוד ומה לא? 

גיל זה מספר.. הוא משקף מתי נולדתי, הוא לא משקף שום דבר עלי. 

גיל זה ספרות צמודות אחת לשנייה המשקפות כלום ושום דבר. 

תפסיקו להתייחס לאנשים צעירים ממכם ככלום ואפסים וחסרי ערך. 

נכתב ע"י אדם אקדמאי שממורמר על היורדים עליו. 

אובדן מקיף אותנו בכל רגע וכל שניה בחיים.

אובדן חושים.

אובדן שליטה.

אובדן חושים.

אובדן הכרה.

אבל הכי כואב זה אובדן של חיים.

לא משנה כמה קרוב או רחוק.

לא משנה האם זה היה ידוע או הפתעה.

לאבד אדם, חיים, חבר, קרוב משפחה, חבר זה כואב.

תמיד אפשר להגיד שהוא לא סבל יותר או שזה היה צפוי או שהגיע זמנו.

לא משנה מה אומרים, זה כואב.

לא משנה מתי זה, זה כואב. 

כאב לפעמים זה טוב ולפעמים זה רע. 

**הפוסט נכתב בהשראה של פוסט אחר. מצורף קישור לפוסט ההשראתי למטה.

לכל אחד יש מחסום, כל אחד בונה לעצמו גדר או חומה. כל אחד מאז שהוא קטן כל הזמן מוסיף לבנה אחר לבנה לחומה.

חלקנו מוסיפים עשרות מטרים ברגע אחד בגלל אירועים כאלה ואחרים.

חלקנו לא מוסיפים בכלל.

כל אחד גם מחליט מתי להוריד טיפה את החומה וזה החלק הקשה.

אני בונה לעצמי הגנות, דברים שימנעו ממני לעבור את מה שעברתי בעבר.. דברים שאני לא רוצה לעבור בחיים שוב.

לאחרונה החלטתי שאני שומר על עצמי יותר מדי, ולהיפגע זה חשוב. זה מלמד!

אז הורדתי.

אז הנמכתי.

נתתי להיכנס.

הבעיות מתחילות כשאני מתחיל להתחרט על זה, לרצות להקים שוב את החומה. 

אבל מה שנפגע....

נפגע.

אבל... למדתי מזה, קיבלתי עוד הצצה למה נכון ומה לא בשבילי. 

שבוע נפלא לכולם! תחשבו על החומה שלכם, תלמדו מהחומה שלכם!

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1152524&blog_id=116428

הפוסט המקורי של יסמין. 

בעודי נוסע באופניים, הרוח נושבת ועוטפת אותי, השמש מאירה ומחממת מלמעלה.

אני מצליח לנקות את הראש, לעצור את כל המחשבות ואת המרדף התמידי.

יכול לנקות את הראש ולדמיין את הרגעים הטובים. לחלום בהקיץ על חיבור, כימיה, שיחה טובה. חלום בהקיץ שמתחיל משיחה וממשיך למפגש וחוויות.

הרוח ממשיכה לנשוב והראש נקי ורק מתפקס על מה שיכול להיות, ומה ששואף להיות. 

בעודי מתקרב למקום מבוקשי אני מפסיק, נושם עמוק, מוכן ליום חדש.

אין כמו למצוא את הזמן לנקות את הראש. להתאפס על עצמי.

שבוע נפלא לכולם 🤓

לפעמים הרוחות והשדים שלי מתעוררים.

לפעמים הנפש מנסה להשתגע.

לפעמים הפנים מחליט שהוא מנסה לפרוץ החוצה.

באותם רגעים אני מוצא לעצמי פינת שקט, פינה רגועה ולרוב היא פה. או בכלוב או בכל הקשר בדס"מי אחר.

מקום שקט, שאני יכול לנשום בו ולהירגע.

מקום מפלט. 

כשכל העולם מכניס את כל שאר העולם לתבניות זה מעלה תהיות.

סטרייט. שולט. נשלטת. אשכנזי. וכו' וכו'

 מעבר לתהיות של איך לפרוץ תבניות ואיך לצאת מזה.

אני תוהה לעצמי מה הפאקטור במוח שנמשך לתבניות מסוימות. מה גורם לאדם לחפש תבנית מסוימת במקום אחרת?

סתם עוד יום תהיות בזמן שלומד על פרהיסטוריה 🤔🤓🤔🤓

אז הסגרים נגמרו והחיים סוג של חזרו להיות כמו שהיו. אבל נפלה עלי הבנה השבוע,

החיים הם מרדף מתמיד.

אני רודף אחרי המרצים באוניברסיטה כדי להשיג את התואר.

אני רודף אחרי שעות עבודה כדי שיהיה לי כסף.

אני רודף פה ומחפש ומבלה שעות במטרה למצוא מישהי מכילה שמתאימה לי.

מכל המרדף הזה איזה זמן נשאר לעצמי? בכלל בא לי שיהיה לי זמן לעצמי? כי כשאני לבד המחשבות רצות ואז כבר לא טוב.. אבל צריך לדעת לפעמים לאט את הקצב. 

שוב, המחשבות רצות. כל העולם הזה בנוי ומצפים להיות בתבנית.. 

יש תבנית לכל דבר, 

לעבודה. 

ללימודים. 

אפילו לכלוב יש תבניות, 

ומה קורה אם לא מרגישים בתבנית? זה אומר שלא שייכים? 

מה קורה אם אין תבנית בשבילך? זה אומר שזה לא נכון? 

והשאלה הכי חשובה... מי מחליט על התבניות? מי מחליט אם אני מתאים לתבנית או לא? 

סתם עוד מחשבות שעולות בסגר הזה. על החיים ועל העולם... מקווה למצוא את התבניות שלי.. 

הסגר נותן זמן. המון זמן למחשבות. 

אחד המחשבות שאני מריץ במוחי בימים האחרונים זה הפרשי גיל וכביכול ההצטיירות כ"צעיר"..

אני פה, אני מדבר,מתחבר ומשתף ומדי פעם ככה מנסה למצוא חברים חדשים או להכיר אנשים. 

הבעיה זה שתמיד מגיע השלב, השאלה על הגיל... ואז הכל משתנה,לא משנה אם ניהלנו דיון עמוק נפשי ובוגר ומדהים. 

בשניה שאנשים מגלים בן כמה אני הכל משתנה. 

"אתה ילד, מה אתה יודע?" 

"תגדל קצת תבין לבד" 

" אני לא פדופילית" 

אלה חלק מהתגובות והסגנון שקיבלתי מאנשים, כמובן יש את האהוב עלי: 

"יא צעיר מה אתה עושה פה, אתה לא מבין כלום ולא תבין כלום" 

נכון. אני צעיר.. נכון אני בן 24 כולה.. זה אומר שאתם יודעים משהו עלי? זה אומר שאתם יודעים מה אני עברתי בחיים? זה אומר שאני לא מבין על עצמי? מבין את העולם הזה? 

אני לא מתיימר להיות בעל ניסיון וידע של 50 שנה. אבל יש.. וגם אם אין, למה לזלזל? למה לצחוק ולפעמים אפילו לקלל? 

אחרי מחשבות כאלה עולות המחשבות על טיב האנשים פה. על טוב לב של האנשים פה. 

מקווה שאני טועה במה שמאמין בו כרגע על האנשים. 

הסגר הזה נותן משהו שיש שיגידו שטוב ויש שיגידו רע..

הוא נותן זמן.

זמן לבלות בבית , זמן להשלים סדרות אבל בעיקר זמן לחשוב ולתהות.

המחשבות על הבדידות

המחשבות על העולם הזה

המחשבות על מקומי בעולם

המחשבות על האהבות והחיבורים שלי

המחשבות על העתיד

אלה חלק מהמחשבות שרצות כרגע , יש שיגידו שזה לטובה ויש שיגידו שזה כמו שדים שמחרפנים ומתסיסים

אני נוטה להסכים עם הטענות על השדים , מקווה שיגמר הסגר בקרוב ואיתו המחשבות המעצבנות.