מחשבות ורגעי מנוחה.

השבוע שלי מטורף. אני בקושי נושם.

בבוקר בחפירות מלפנות בוקר עד הצהריים.

כשמסיים בחפירות יוצא לתל אביב לפארק שאני מנהל. עובד שם שעתיים שלוש.

אח"כ ממשיך לעבוד מהבית.

טפסים.

רישומים.

טלפונים.

דוחות.

פגישות.

והמסקנה שלי מכל השבוע הזה??

אני חייב מזכירה.

מזכירה שתדאג לי.

שתשמור שלא אאחר.

שתדאג שלא אשקע בעבודה ואשכח לשתות או לאכול.

שתענה לטלפונים ותעביר אלי רק את החשובים.

שתרשום ותמלא דברים מזעריים במקומי.

קיצר אני חייב מזכירה... אם אפשר שתהיה נשלטת שלי מה טוב ומה נעים...

אני יושב בחפירות. כותב על קרמיקה מספרים סידוריים. ובחוץ סופה, באה והולכת.

המוח הסוטה שלי מקביל ומשווה לאדג'ינג וטיזינג.

לפני הסופה אומרים:

בשעות הבוקר ירד גשם... ואז נדחה לצהריים... ואז לערב..

עושה לנו טיזינג פה...

במהלך הסופה:

דקה של גשם חזק וברד ואז מפסיק.. 

עוד דקה של גשם וברד ושוב מפסיק..

אז המוח הסוטה שלי חושב על טיזינג ואדג'ינג...

אולי זה רק אני. אולי המזג אוויר אוהב שליטה.

מי יודע?? 

שיהיה לכולם יום חורפי נעים בחימום 😎

השעון צלצל ב4:55

קמתי, התארגנתי, הכנתי קפה( לעצמי... ) ויצאתי לכיוון האוטו.

בחוץ קר, שחור, רוח שמעיפה אותי כמעט. 

אבל... החפירה לא עוצרת אז

אל העבודה אני הולך.

יום נפלא לכולם❤️

אני אוהב לישון ערום. אני מודה. 

אוהב את החופש, 

אוהב את ההרגשה של המצעים על העור.

והיום בעודי נכנס מתחת לפוך, מתכרבל עם עצמי. הראש הסוטה נזכר במבקרת אחת שהגיעה היום לעבודה לעשות מודל תלת מימד.

למה אני מזכיר אותה? כי כשהיא הרימה את הסמן בשביל הצילומים היה אפשר לראות את החוטיני תחרה השחור מבצבץ מאחורה.

ואני אוהב חוטיני תחרה אני מודה. 

אז אני אלך לחלום לי על דברים אחרים ולהנות מהלילה. 

שיהיה לכולם לילה קסום 

בדרך חזרה מהחפירות. 

השמש סבירה,  לא מסנוורת ולא חשוך.

הגשם הפסיק.

הכביש לא חלק.

אבל איזה נהג מפגר אחד עם טנדר נצמד אלי.. כאילו למה?? מה אתה כל כך ממהר?

ואחכ? כשנתתי לו לעבור?

זיגזג, חתך, עבר, זז, טס קדימה בין הרכבים בתל  אביב.

ראיתי 4 כמעט תאונות שקרו בגללו.

כבר דמיינתי את הרכבים מתנגשים,

ניצוצות וחלקי רכב.

כבר דמיינתי את האנשים שיפגעו.

אז באמא שלכם ושלכן. תנהגו בזהירות. 

בתור אחד שהיה בתאונה סופר קשה.

בבקשה

 סעו 

בזהירות! 

עוד יום עבודה מתחיל, 

חלוקת משימות, 

רישום,

תיעוד, 

ציור, 

ואני מת על זה. 

אני לא בן אדם שאוהב להיות בחוסר מעש. 

לא בן אדם שאוהב פשוט לשבת. 

חייב להיות עסוק. 

ברגעים כאלה מרגיש את המחסור במישהי לדבר איתה. 

במישהי שאני יודע שתחכה לי בבית. 

אבל העבודה קודמת וצריך ללכת להשגיח ולבדוק את העבודה. 

יום מקסים לכולם 😇

בכל מקום שאני מגיע אני אוהב להכיר את מי שאיתי.

באוניברסיטה. 

בעבודה.

וכן, גם בחפירות.

מקום שבו הפועלים לא תמיד מדברים עברית ומתחלפים כל כמה ימים. ועדיין...

לא רק מחלק משימות.

יושב איתם, מכיר אותם, צוחק איתם.

אני יודע להגיד מאיפה כל אחד, כמה ילדים,בן כמה וכו' וכו'

ובתמורה? האווירה יותר טובה. הם דואגים לי גם לקפה ותה מדי פעם. מקשיבים לי יותר. 

אני מקביל את זה גם לשליטה, 

אם אכיר מישהי אוכל תמיד לחלק סתם פקודות אבל אין בזה כלום וסתם רע. 

אבל אם אכיר, אלמד את הבן אדם שאיתי, הבן אדם שמולי. 

אוכל לדעת יותר טוב מי הם. מה יעשה להם טוב. 

ובתמורה? אחשוף את עצמי. אקבל כבוד. והיא תדאג לי.

קיצר, תכירו אנשים לפני שסתם מחלקים פקודות... 

יש לי קולר יפה מעור בצבע שחור. 

אין לי את מי לקלר. 

יש לי אזיקים לכל הגפיים. 

אין לי ידיים ורגליים לאזוק.

יש לי מצבטים. 

אין לי איפה לשים אותם. 

יש לי ויברטור על אפליקציה.

אין לי עם מי לשחק.

יש לי עוד הרבה דברים. 

החיסרון הוא? שאין לי עם מי להשתמש בהם. 

בדרך חזרה מהחפירה, בעוד המוזיקה מתנגנת, הראש התחיל לנדוד במחשבות.

על איך:

כשאני פותח את הדלת לבית היא מחכה על הברכיים. וברגע שסוגר את הדלת היא מתחילה לעבוד.

לוקחת את התיק שלי ומניחה בצד.

עוזרת לי להוריד את הבגדים.

מובילה אותי יד ביד למקלחת ונכנסת איתי.

מפנקת אותי, מסבנת, שוטפת ואחרי שהכל נקי. יורדת שוב לברכיים. ולוקחת את כולי לתוך הפה שלה.

וממשיכה לפנק, עד שהשיא מגיע ואני ממלא את הפה שלה, והיא? בולעת הכל כמו שהיא יודעת שאני אוהב.

אני מתנגב והיא יוצאת. אחרי שיוצא מקבל ממנה את הקפה שלי בדיוק כמו שאני אוהב.

ואז הולכים יחד לספה, היא לרגליי ואני עם הקפה על הספה בוחר מה לראות.

הידיים שלה מתחילות לעסות את הרגליים שלי     (כדאי אחרי יום עבודה ארוך)

ובסוף? אחרי כל המסאז? מנקה הכל, שמה את הקולר שלה שוב כולל האזיקים שאני אוהב שהיא לובשת ונשכבת לידי עם הראש שלה על הרגליים שלי. 

וככה, בעודי מלטף אותה שנינו נרדמים יחדיו.

אבל.... צריך לחזור למציאות. לבית הריק. ולהיעדר הבחורה שתגשים את החלום הזה. 

12:45. העבודה נעצרת.

90% מהפועלים מתקבצים באיזור אחד.

כל אחד עם השטיחון שלו. או משהו בסגנון.

ומתחילה התפילה.

משתחווים, קמים, קדים, קמים.

מילים נאמרות בקול, מילים נאמרות בשקט.

וזה מדהים בעיני.

לכל אחד מערכת האמונות שלו ושלה..

אמונה בדת, אמונה באדם, אמונה במדע, אמונה בנפש ועוד...

ובסוף? מין מוצא את מינו.

לא משנה כמה כל אחד מאמין. הם עצרו את העבודה, ומתפללים יחד. 

אני? אישית מאמין בשילוב הדת והמדע. מאמין בנפש ונשמה של אדם לפני הגוף. 

אבל הכי הרבה...

מאמין בכוח השליטה.