מחשבות ורגעי מנוחה.

בכל מקום שאני מגיע אני אוהב להכיר את מי שאיתי.

באוניברסיטה. 

בעבודה.

וכן, גם בחפירות.

מקום שבו הפועלים לא תמיד מדברים עברית ומתחלפים כל כמה ימים. ועדיין...

לא רק מחלק משימות.

יושב איתם, מכיר אותם, צוחק איתם.

אני יודע להגיד מאיפה כל אחד, כמה ילדים,בן כמה וכו' וכו'

ובתמורה? האווירה יותר טובה. הם דואגים לי גם לקפה ותה מדי פעם. מקשיבים לי יותר. 

אני מקביל את זה גם לשליטה, 

אם אכיר מישהי אוכל תמיד לחלק סתם פקודות אבל אין בזה כלום וסתם רע. 

אבל אם אכיר, אלמד את הבן אדם שאיתי, הבן אדם שמולי. 

אוכל לדעת יותר טוב מי הם. מה יעשה להם טוב. 

ובתמורה? אחשוף את עצמי. אקבל כבוד. והיא תדאג לי.

קיצר, תכירו אנשים לפני שסתם מחלקים פקודות...