מחשבות ורגעי מנוחה.

למה אי אפשר לזוז קדימה בזמן? 

לתקופה שאני לא לבד? 

לתקופה שאני לא ישן על הספה כדי לא לחשוב על המיטה הריקה? 

לתקופה שאני לא מעסיק את עצמי עד סף קריסה כדי לא להרגיש את הבדידות.

לתקופה שהחיים שלי ישתפרו?

שהחיים יצאו מהפח שהם כרגע?

למה אי אפשר לזוז קדימה בזמן?

למה צריך לעבור את כל הימים האלה? 

בא לי מנוחה, 

בא לי להניח את הראש על מישהי ושתלטף לי את השיער. 

בא לי לשבת בשישי בערב עם מישהי ולראות סרטים עד שנירדם.

בא לי לבשל למישהי ולפנק אותה.

בא לי שמישהי תפנק אותי כמו שאני מפנק אותה.

בא לי מישהי שתציית לי ואני אשמור עליה. 

בא לי מישהי שתעשה כל שאבקש ואני ארצה לעשות זאת גם. 

בא לי מישהי שאוכל לטרוף ביחד את העולם. 

בא לי מנוחה. 

בא לי לא לעבוד את עצמי לתשישות. 

בא לי לא להיות לבד על הספה. 

בא לי הרבה דברים...  

בינתיים, 

אין כלום 

חזרה לשגרה. 

הסמסטר התחיל, 

העבודה ממשיכה. 

נגמרו החפירות. 

אז חוזרים לשגרה, 

מהלימודים לעבודה, 

מהעבודה למיטה, 

מהמיטה ללימודים, 

וחוזר חלילה. 

אני מעסיק את עצמי, 

מנסה לא לתת לעצמי רגע מנוחה. 

כי כשאני נח? המחשבות צצות. 

כשאני נח, השדים מתגנבים. 

כשאני נח, אני חושב על זה שאני רווק. 

שאין לי בדסמ. 

אין לי מערכת יחסים. 

אין לי אהבה. 

אין לי כלום. 

וגם כששוחח הודעה, כלום.

וניסיון אחר, כלום.

ניסיון שלישי, כלום.

( הניסיונות לא לאותה אחת למי שתוהה).

אז אולי אני צריך להיעלם? 

אולי אני צריך להפסיק? 

אבל בינתיים? 

חוזר לשגרה... 

תהנו 

אז כתבתי בעבר שאני מצלם, 

אפילו העליתי תמונה שצילמתי. 

ועכשיו? החלטתי לצלם קצת צעצועים ובשאיפה יום אחד דוגמנית חיה. 

אז בינתיים תהנו

עבר חודש של חפירות.. 

חודש שאני קם בחמש בבוקר, עובד כל היום. 

חודש שאני מתעסק בעתיקות ותגליות נדירות. 

חודש שאני מנסה לתקשר עם פועלים שלא ממש יודעים עברית. 

חודש של חוויות ודברים טובים.

חודש של עייפות ורגעים קשים.

אבל בסוף? הפועלים הפתיעו וערכו סעודה לכבודי מלאה בכל טוב. 

סעודה שסימלה את ההערכה שלהם אלי, את האהבה אלי.

סעודה שסימלה סופה של תקופה שאולי תחזור בקיץ ואולי לא.

אז תודה להם. כי בזכותם החודש הזה עבר יותר בקלות, בזכותם העייפות הייתה קטנה והצחוקים גדלו.

אני מרגיש שהיום ואתמול כוחות היקום נגדי.

הם מזהים שאני נח.

בפיג'מה

בבית

מתחת לפוך.

ואומרים... זין עליו בוא נוציא אותו מהבית. שלא ינוח.

אז אתמול נסעתי שעה הלוך חזור להביא צרור מפתחות.

היום יצאתי מהבית לפארק לפגישה חשובה כשבחוץ מבול והידיים שלי, נשרו( האופציה היחידה להגיע הייתה אופניים ).

אז נראה מה יהיה בהמשך אבל אני בטוח שכוחות היקום נגדי. 

היום התחיל בצורה מדהימה.

אחרי שבוע שאני קם בחמש בבוקר אני עובד כל היום.

 אחרי שבוע של מרדף אחרי טלפונים, פגישות וכו'.

היום? לא הייתי צריך לשים שעון מעורר. 

היום? אין לי משהו מיוחד לעשות? 

היום? יכול לשכב על הספה כל היום. 

היום? התחיל בצורה מושלמת. 

שיהיה לכולם יום קסום ונפלא 😇

מכירים את האווירה והוייב שכל העולם ילך להזדיין אני עושה מה שבא לי?

נגיד הרגע שצריך לנסוע לעיר אחרת כדי לקחת מפתח מעובד שלקח אותו בטעות הביתה?

ואתה ער מחמש בבוקר?

ולא ישנת? 

ואתה מחליט לשים זין על העולם ולצאת בפיג'מה וטבע נאות?

אני במוד הזה...

בא לי חופש. 

אני כל יום בחפירות בבוקר.

אח"צ בעבודה.

בערב טלפונים וארגונים של עבודה.

וישן שעתיים בערך בלילה.

גם כשלא היה חפירות הייתי קם לאוניברסיטה. הולך לעבודה. ממשיך לעבוד מהבית. 

ובא לי חופש. 

בא לי לטוס לחו"ל.

בא לי לשכב בבית בחוסר מעש.

בא לי לצאת לצימר.

בא לי לטייל.

אבל מה כל זה שווה אם אין עם מי לחלוק?

אין זמן אני תמיד מתרץ.

תפנה זמן ההורים והחברים עונים. 

איך להגיד להם שלא בא לי להיות לבד? שאני מתחרפן כשאני שוכב על הספה בחוסר מעש? שאני אאבד את זה אם אצא לצימר לבד? 

איך להגיד להם שמתחת לחיוכים והשמחה שאני מקרין נמאס לי להיות לבד? 

בא לי חופש.... 

מהכל... 

אבל לא לבד. 

רק לא לבד...