מחשבות ורגעי מנוחה.

בא לי חופש. 

אני כל יום בחפירות בבוקר.

אח"צ בעבודה.

בערב טלפונים וארגונים של עבודה.

וישן שעתיים בערך בלילה.

גם כשלא היה חפירות הייתי קם לאוניברסיטה. הולך לעבודה. ממשיך לעבוד מהבית. 

ובא לי חופש. 

בא לי לטוס לחו"ל.

בא לי לשכב בבית בחוסר מעש.

בא לי לצאת לצימר.

בא לי לטייל.

אבל מה כל זה שווה אם אין עם מי לחלוק?

אין זמן אני תמיד מתרץ.

תפנה זמן ההורים והחברים עונים. 

איך להגיד להם שלא בא לי להיות לבד? שאני מתחרפן כשאני שוכב על הספה בחוסר מעש? שאני אאבד את זה אם אצא לצימר לבד? 

איך להגיד להם שמתחת לחיוכים והשמחה שאני מקרין נמאס לי להיות לבד? 

בא לי חופש.... 

מהכל... 

אבל לא לבד. 

רק לא לבד...