לפני 3 שנים. 25 בדצמבר 2020 בשעה 7:30
לחיי הצירופים ומצטרפות
דום ארוס, שולט באהבה - הרמוניה הרמונית
הגיגים על שליטה ,כניעה, התמסרות וצאן מראיתם ....לפני 3 שנים. 22 בדצמבר 2020 בשעה 17:35
לפעמים צריכים לעשות ריסט ולהתחיל מחדש כדי לחוות את כל החויות שלא נחוו כמו שצריך בעבר. מסוג הדברים שיכולים להיראות שוליים אבל כל כך עוצמתיים.
במילים שלה:
"יש חיבורים שהם לא מוסברים. הרגע הזה שבו את מתעוררת בבוקר ובוקר שיגרתי הופך להיות חוויה מופלאה, כותבת אותך על גופי דום, מרגישה מיד איך זה מקבל משמעות, ממשיכה את יומי כשאתה איתי לא פיזית אבל במוחי, עליי, נוכח קיים, זו תחושה שאפילו קשה להסביר במילים, או להעביר כמסר חד וברור,החופש להיות ומנגד להיקשר, רגעים של תזכורת שבעצם השם שלך כתוב עליי דום, גורמים לחיוך שעולה באמצע היום, בארוחת צהריים או באמצע משהו חשוב בעבודה, בעיקר הנוכחות, היכולת להרגיש קרובה, חוויה מדהימה, מיוחדת במינה, כמעט כמוך דום."
לפני 3 שנים. 19 בדצמבר 2020 בשעה 6:41
יש לא מעט דברים שונים בגילגול הזה אבל הקינאה הישנה והטהורה עדיין מטריפה אותי בדיוק כמו בעבר. יש משהו במקום העמוק המנטלי הזה כשהיא מקנאה וכואבת בשבילי מנטלית שמביא אותי לעוצמות הכי חזקות של רגש. אני מרגיש שבמקום הזה אני מצליף לה בנשמה עם קין. משהו שכל כך היה חסר לי כבר לא מעט זמן.
במילים שלה:
אני נותנת לקנאה לזחול פנימה היא נעימה וצורבת, הדום פרק הבוקר עם מישהי שהיא לא אני. צד אחד הכה בי בעוצמה צד שני רוצה את כל העונג וההנאה עבור הדום, חושבת על זה בזמן המטלות שלי מדמיינת את הדום מאונן מבקש ממישהי אחרת שתכאב עבורו או תפתח פה כדי לקחת את השפיך שלו, אני נטרפת, צמרמורת בגב התחתון מטפסת זו קנאה? רכושנות? מרגישה שאני נוטפת עבור הדום, נוטפת מהמחשבה שהוא מאונן עם מישהי אחרת, זה מחרמן וצובט, אני רוצה לבקש שירוקן רק איתי אך רוצה שיהנה מכל מה שעושה לו בעצם זה לא מה משנה מה דעתך אני אומרת, דעתך חשובה אך לא קובעת זיכרי מה אומר הדום.
קנאה ירוקה באה לבקר ואני מטפסת יחד איתה דום, עד העונג הבא....
לפני 3 שנים. 18 בדצמבר 2020 בשעה 10:23
אחרי יום של כמה קופים שברחו מגן החיות, והגשמה של עוד כמה חלומות מרגיש מוצף ואת הצורך הזה שהיא תכאב בשבילי פיזית לעוד סשן מנטלי מטורף שנמשך עמוק אל תוך ליל אמש.
לפני 3 שנים. 15 בדצמבר 2020 בשעה 17:12
כתבתי כבר לא אחת על זה שעבורי שליטה היא קודם כל מנטלי. בזה שאתה מצליף, חונק, קושר או כל דבר אחר לא הופך אותך לשולט. מה שהופך אותך לשולט היא היכולת לשלוט בתודעה, לגרום לנשלטת שלך להיות הגירסה הכי טובה של עצמה והכי חשוב להביא לה ערך מוסף. היום הייתה לנו דוגמא שכזאת מהחיים שמאוד רגישה אותי באופן אישי, לכן ביקשתי ממנה רשות לשתף כי אני באמת חושב שזאת דוגמא נפלאה לשליטה מנטלית ולערך המוסף העצום שהיא יכולה לתת. מקווה שהדוגמא הזאת תתן הצצה ופרסקטיבה נכונה לכל אותם חדשים בעולם השליטה אשר עדיין לא יצא להם לצלול לנבחי עולם השליטה המנטלית.
במילים שלה:
"מעולם לא חשבתי שטיפול שינים יהפוך לכניסה אל תוך עצמי בזכותך דום, ככה מבלי שהתכוונו, מבלי שתיכננו,שנים של פחד שהתנקזו לרגע מזוקק, ביני לבין עצמי.
מתיישבת על הכיסא מודיעים לי ללא הרדמה הפחד עולה הדמעות זולגות, מבקשת רגע, שמה מוזיקה עוצמתית באוזניות חושבת על התמונה שהדום כתב לי שהוא רואה, עוצמת עינים, מתחברת, המוזיקה מטפסת, העינים שלי נפתחות, אני כאילו לא שם שעתיים ללא הפסקה פשוט הרגשתי מנותקת.
התחברתי לכאב לעוצמה, 15 דק לסוף הוא לוקח מידות ואני פשוט פותחת סוגרת כאילו משהו אחר נמצא בגוף שלי, סיימתי את הטיפול ללא עצירה אחת, בסוף הטיפול האסיסטנטית יצאה לרגע הרופא אומר אני חייב לשאול אותך איפה היית כל הטיפול?
הסתכלתי לך בעינים ולא היית שם, התנתקת, אכן לראשונה בחיי התנתקתי,
הופתעתי מעצמי לקח לי 10 דק לעלות על ההגה, להניע, לחייך, אני עוד בהיי מהיכולת עוד בתחושות מלאות, סרט נע שחולף מולי.
המקום הכה עמוק הזה שעזר לי להתנתק להתגבר על הפחד ולצלוח את הטיפול אינו מובן מאילו עבורי, כל כך נרגשת לשתף אותך דום,"
לפני 3 שנים. 12 בדצמבר 2020 בשעה 7:58
אוצר התערוכה: דום ארוס
לוקיישן: ההרמון
שם המיצג: דום הפיטמות והבוש
האומנית: שפחה פוליגמית (פרגנו לה בלייקים ובתגובות)
לפני 3 שנים. 11 בדצמבר 2020 בשעה 10:07
מסתבר שפרס-זיון-כוס מתוק הרבה יותר אחרי שהייתה קשורה ומסומנת בצד וצפתה בי מזיין את הבת-דודה-האנאלית-הכוסית-הנשואה שלה בתחת.
ואני עדיין מנסה להבין אם מה שגרם לי למלא חצי גביע קוטג זאת המחשבה הקינקית של לזיין בת דודה ? זה שהיא הביאה אותה? זה שזה מגרה אותה לא פחות? זה שהיא צפתה קשורה מהצד? או שאחרי בצורת קורונה של כמה חודשים גם המתחסנת הבריטית הראשונה לקורונה שחצתה לא מזמן את גיל 90 הייתה מביאה לאותה תוצאה ...
לפני 3 שנים. 5 בדצמבר 2020 בשעה 5:26
אוצר התערוכה: דום ארוס
לוקיישן: ההרמון
שם המיצג: הדום והפלומה
האומנית: שפחה פוליגמית (פרגנו לה בלייקים ובתגובות)
לפני 3 שנים. 4 בדצמבר 2020 בשעה 8:55
אחד.
שתיים.
שלוש.
ארבע.
חמש.
שש.
שבע.
שמונה.
תשע.
אני גומרת!!!
כל כך התגעגעתי לזה
לפני 3 שנים. 28 בנובמבר 2020 בשעה 19:18
היום חזרתי עם הילדים הביתה ובדרך פתאום ראינו בחורה בשנות ה60 אני מעריך לחייה עומדת ומחפשת בפח זבל.
אני והילדים ראינו את זה יחד וזה התפוצץ לנו בבת אחת בפנים. מיד עצרתי את הרכב הוציתי שטר מהארנק וביקשתי מהבת שלי לרוץ לתת לבחורה.
הבת שלי ירדה מהרכב והלכה אליה. הבחורה הייתה בשוק ולא ידעה מה לעשות. הבת שלי ניסתה להסביר לה שזה בסדר ושזה בשבילה אבל הבחורה ממש קפאה במקום. אז הבת שלי ניגשה אליה ודחפה לה את השטר ליד, אמרה לה משהו באוזן וחזרה.
איך שהבת שלי נכנסה לרכב היא מיד אמרה לי שזה הדבר הכי חשוב בחיים. לא לימודים, לא הצלחה, ואפילו לא הכסף. מה שחשוב זה להיות בן אדם. ושהיא הכי גאה בעולם שאני אבא שלה.
בשלב הזה כבר הכל הציף אותי ולא הצלחתי להחזיק יותר והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי כבר הרבה זמן. כל התקופה המסריחה הזאת צפה לי בבת אחת.
לאיזה מצבים אנשים מגיעים. בגלל הקורונה. בגלל החיים. עצוב. ממש עצוב.
אני מקווה שכל מי שיכול לעזור עוזר כי זאת תקופה שאנשים צריכים עזרה. עזרה מכל סוג. כספית ,נפשית או כל עזרה אחרת. וכל מי שאלוהים לא שם אותו בצד של הלקבל צריך להגיד תודה ולתת כל מה שהוא יכול.
כי לתת זה הלקבל החדש.