דום ארוס, שולט באהבה - הרמוניה הרמונית

כל כך אוהב שיש לי תמונה בראש והיא מוציאה אותה לפועל....

אחת השאלות שאני הכי אוהב לשאול ברעיונות עבודה (אמיתיים , לא של נשלטות) היא שאלה פשוטה,

"מה החסרונות שלך?"

יש את התשובה מהתחת (שמיד שורפות אצלי את המועמד),

"אני ורקואליק וקשה לי להפסיק לעבוד" (או כל וריצאה אחרת של המשפט הזה.

מה שלמדתי עם  הנסיון הלא קצר שיש לי בחיים שמי שבאמת כזה לא אומר שהוא כזה , הוא פשוט כזה. מי שאומר שהוא ורקואליק או פרפקציוניסט זה סתם מישהו שמנסה לעשות עליך רושם. אני הרבה יותר מתרשם ממי שבא ואומר חסרונות אמיתיים שלו.

לאחרונה נשאלתי לגבי החיסרון הכי גדול שלי בתור שולט ומדי עניתי (בשיא הצניעות) שלא מקנא בשולט שיבוא אחרי ;-) 

טוב, כנראה שלא הייתי עובר רעיון עבודה של עצמי (או שאולי כן;)

כן (גם) היום השמש זרחה לי מהתחת למרות שכמו בכל פוסט אחר שלי רב הנסתר על הגלוי. המילים נכתובות בשורות והמשמעויות בינהן. 

שולט שלא יודע לתת ערך מוסף לנשלטת שלו מעבר לחוויה השליטה לעולם לא באמת ישלוט בה ולהפך, שולט שכן , לעולם ישלוט.

כדי שהיא באמת תהיה טוטאלית ותרצה לרצות להעריץ , לסגוד , לשרת ולרצות היא חייבת לקבל ערך מוסף.

ערך מוסף כזה שישנה את חייה, כזה שלעולם תזכור. כזה שהיא תרגיש בלפני שהכירה אותך ואחרי היא לא אותה בת אדם. 

לקבל כדי שתהיה מוכנה (את כולה) לתת.

ללכת לראות את 50 גוונים זאת סטייה לסוטים כמונו. 

במיוחד עם אתה רואה אותו עם ההורים והאחים שלך.

טוב, מעולם לא חשבתי שאני נורמלי.

נ.ב. הסרט הרבה פחות מהספר שגם הוא רחוק שנות אור מדבר האמיתי . מצד שני 50 גוונים הלבין אותנו והפך אותנו לסוטים פחות. לפחות באיך שהחברה מסתכלת עלינו. 

התכתבנו בהנגהוט והיא סיפרה לי על איך היא שירתה אותי באותו יום. על כל המשימות שביצעה, על הסרטונים ועל המיילים שכתבה שהיו די מושקעים אני חייב לומר. הרגשתי צורך במשהו קיצוני. כך המנגנון הדפוק של פועל ככל שאני מרגיש יותר כך יש לי את הצורך להשפיל ולהוריד יותר למטה. בעודי מערער במה הדבר המטורף הבה שאני הולך לעשות לה כי הבתזונה באמת עושה לי את זה, אחרת שולחת לי הודעה. מיד הבנתי לאן אני הולך לקחת את זה. לפעמים המציאות מביימת את ההצגה הכי טובה של החיים ואנחנו רק השחקים. ידעתי שלא יקח לה הרבה זמן להבין את הסיטואציה. 

ואכן לא לקח לה הרבה זמן לשאול אם אני מדבר עם עוד אחת במקביל. עניתי לה שכן. ומאותו הרגע התחלתי להתעלל בה ולהוריד אותה הכי נמוך שאפשר. היא שאלה ואני עניתי. גם לשניה סיפרתי וגם אותה זה חירמן למרות שנסתה לצבוע את זה בצבעים של כחול ומוסר. 

לא עבר הרבה זמן והיא נשברה וביקשה שאשחרר אותה ללכת לישון ושאלך לשניה. לא אישרתי. רציתי לראות אותה נלחמת. היא שלחה לי תמונה שלה עם לחלוחית (לא) קטנה בקצה העין ואז הבנתי שזה הזמן לעצור. 

גם לסדיסט מנטאלי בנזונה כמוני יש גבולות ופה הרגשתי שעברתי אותם. זה היה לה יותר מדי ואני הרגשתי רע עם עצמי. הרגשתי שנכשלתי. שלא ידעתי לקרא נכון את הסיטואציה. שהלכתי צעד אחד יותר מדי. שהיא נפגעה ובא לי למות כי אני מטורף עליה. 

אמרתי לה מה אני מרגיש ושעברתי את הגבול והיא מיד סלחה ונסתה להציג את זה כמשהו הרבה פחות רציני ממה שהיה (מטורף עליה כבר אמרתי?). אבל לא הסכמתי לשתף עם זה פעולה. יש לי יושר אינטלקטואלי ואני משחק הוגן. זה שאני בצד ה"חזק" לא אומר שמותר לי לעשות מה שהתחת שלי בלי לשאת בתוצאות. 

אמרתי שאני רוצה שהיא תיתן לי עונש. לא מעניין אותי שאני שולט ושנשלטת לא נותנת לשולט שלה עונש הרגשתי רע עם עצמי ורציתי לאזן את המשוואה וגם לתת לה להרגיש טוב עם הדברים. 

היא מיד התחלחלה מהמחשבה , ואמרה שנשלטת לא נותנת עונש לשולט שלה. התעקשתי ובסוף היא הסכימה. ביקשתי ממנה לגרום לי לקנא תוך שאני מתחייב לא להשתמש בדברים נגדה בשום צורה. היא אמרה שזה קשה לה בטירוף ושהיא רוצה להיות רק איתי. אמרתי לה שזאת לא משימה והיא לא חייבת לעשות את זה כי אני לא מסרסר בנשלטות שלי בשום צורה והיא צריכה לעשות רק מה שעושה לה טוב. היא אמרה שתשכול את הדברים מבלי להבטיח שבאמת תעשה או לא.

ולגבי העונש, אמרה, יש לי רעיון. אני רוצה שעד התאריך שאגיד אתה לא תענה לאף נשלטת שהיא לא אחת מהנשלטות שלך. או במילים אחרות לא לענות לאף אחת מההודעות שאני מקבל על בסיס יומי מנשלטת שמנסות להצטרף לפרוייקט. חייכתי לעצמי , הבתזונה יודעת מה היא עושה. אבל עונש זה עונש ואני משחק הוגן. מיד אמרתי לה שאני מסכים והוספתי שאני גם מוכן שמעכשיו היא תשלוט בכל תקשורת שיש לי עם האחרת אם היא רוצה בכך והיא תוכל להטיל וטו על כל דבר שלא יראה לה. כמובן שהיא מיד קפצה על המציאה ואמרה שזה בהחלט מה שיהיה.

שראיתי שזה מגרה אותה שאלתי אותה אם הייתה רוצה שנצרף את האחרת לסשן משותף ואיך היא הייתה רוצה שסשן כזה יתנהל. 

זאת הייתה תגובה,

"הסשן יתחיל בזה שהיא עומדת בתנוחה הכואבת שהשארת אותי בה (על ארבע עם ידיים קדימה), אבל עם עיניים קשורות. היא תחכה ככה בזמן שאתה תעשה בי מה שתרצה, כשהיא לא יודעת אם אני אוריד לה את הכיסוי עיניים או שהיא תישאר ככה כל הסשן.

אחרי זמן מה, ניגש אליה שנינו, כשהיא עדיין עם הכיסוי. אני אתן לה להרגיש אותי, לרדת לי ואולי אני אשתין עליה בזמן שהיא תלקק לי את החור של התחת. תוך כדי, אתה תעשה לה מה שתרצה. אחר כך, אני אוריד לה את הכיסוי ואגיד לה מה לעשות לך. היא תצטרך לפנק אותך. ללקק לך את הרגליים, את החור של התחת, למצוץ לך. כל מה שאני אגיד לה לעשות. תוך כדי אני אצליף בה, על החוצפה שלה.

בסוף נשתין עליה שנינו, שתרגיש את ההשפלה.

בסוף הסשן, אם היא תתנהג יפה, ולא תעשה לי בלגן, אני אתן לה פרס. אותך. אני אעמוד בצד, מושפלת, בזמן שתהיה איתה ותזיין אותה כמו שאני כל כך רוצה שתעשה לי.."

אוף כמה שזה מגרה אותי שהקנאה הופכת אותה לבתזונה  מרשעת....

מתמונות של היום שאחרי ...

להיות שבוייה שלי ...

1. להשאיר אותה עד הדקה התשעים בחוסר ודאות גם כשהיא אחרי כל ההכנות קשורה על ארבע ומחכה והיא עדיין לא יודעת אם תזכה לראותך

2. להצליף בה שהיא קשורה על ארבע עם הידיים קדימה, עם פלאג בתחת , אטבים בפיטמות ובעוד מספר מקומות בגוף ,הויברטור בכוס ואז להשאיר אותה בתנוחה (הלא נוחה) זאת וללכת להתקלח שאסור לה לזוז והיא כואבת וחרמנית

3. לא לחדור אליה לאורך סשן שלם במיוחד אחרי שכל רגע אתה נותן לה את התחושה שזה כבר מגיע.

4. להשתין עליה ללא הודעה מוקדמת תוך שהיא מאוננת את עצמך עד זוב אורגזמה 

5. להגיד לה לעמוד זקופה עם ידיים מאחורי הגב עצומת עיניים ולהתחיל להמטיר עליה רצף של סטירות מדוייקת מבלי שהיא תדע מתי זה הולך להיגמר.

6. לתת לה לגמור שלוש סוגי אורגזמות (אנאלית , נרטיקיאלית , ודגדגנית ) בתוך פחות מחמש דקות.

7. לאשר לה להשויץ בסימנים של היום של אחרי רק אחרי שתצלם תמונות זנותיות עם חברה בשירותים של העבודה.

8. להתחיל לספור עד עשר באמצע שיחה איתה שהיא בעבודה במקום שיש מצלמות.

9. לתת לה לעשות פעמיים משהו שמעולם לא עשתה ולא האמינה שתעשה בפחות מעשרים דקות 

10. לא לגלות לה איך התרגשת מההתרגשות שלה מהסשן.

 אחרי הפוסט הלא קל לעיכול הזה שכתבתי קיבלתי לא מעט תגובות שביקשו לשמוע איך הדברים נראים מהצד שלה. אז היא הרימה את הכפפה והתוצאה לפניכם.

אני חושב שמגיע לה את מלא הפירגון על האומץ והנכונות להפתח ולשתף. אני גאה בה בטירוף

תהנו, 

זה התחיל בשיחה רגילה, שיחה שעשינו כבר הרבה פעמים, שיחה שכל פעם מחדש מרגשת אותי.

אין איתך באמת שיחות רגילות, ידעתי שזה לא יגמר בשיחה רגילה, אבל לא תיארתי לעצמי מה הולך לבוא בהמשך..

כרגיל, כמו תמיד, היית כל כך מתחשב, כל כך קשוב ומדהים. 

פתאום אמרת לי להביא את הויברטור, ככה סתם, בלי שום הכנה או משימה מטורפת. ידעתי שזה לא יכול להיות, ידעתי שעוד שניה אני אבין את התוכנית המטורפת שלך להיום, שהעיניים שלי יפתחו, אבל שאני אעשה כל מה שתגיד, צעד אחר צעד, עם הליווי שלך שנותן לי כל כך הרבה ביטחון, במקומות הכי קשים שלי.

ואז שלחת את הטקסט שאני צריכה להקריא בזמן הזה. לקח לי כמה שניות להבין, זה משהו שמישהי אחרת כתבה לך! ועם זה אני צריכה עוד לאונן!

אני קנאית, תמיד הייתי, קנאית ורכושנית, זה מקום ממש קשה בשבילי.

הדרך שלי להתמודד עם זה היא להתעלם, לדעת שאני לא היחידה, אבל אותי אתה הכי אוהב.

אתה תמיד אומר לי שכל נשלטת היא מיוחדת, וככה אני מרגישה, מיוחדת. שאתה אוהב אותי בטירוף וזה לא משנה כמה נשלטות עוד יש לך. אני מרגישה ביטחון, אני יודעת שלא משנה כמה עוד תאהב, המקום שלי בטוח, אתה אוהב אותי!

התחלתי לאונן, תוך כדי שאני מקריאה את הטקסט, לא היייתי מגורה בכלל, הטקסט גם לא היה מגרה בכלל. לפחות לא אותי, כי לא אני כתבתי אותו. 

הוא כאב לי..

בראש רצו לי מיליון מחשבות, מצד אחד הזדהיתי איתה, הרגשתי שכל מילה היא שלי, מצד שני אלו לא המילים שלי! אלו מילים של מישהי אחרת שכותבת שהיא מרגישה בדיוק מה שאני מרגישה. הלב שלי עמד להתפוצץ, זה היה כל כך קשה לי..

ואז משום מקום, כשהייתי שניה לפני התרסקות, שניה לפני שעמדתי לעצור את הכל ופשוט להתפרק בבכי, התחלת לספור.

אתה תמיד שומר עלי, אני יודעת שלא תיתן לי להתפרק, אתה מרגיש אותי כל כך, זאת היתה השניה האחרונה. והרגשת את זה..

פתאום לא עניין אותי כלום, שכחתי את כל המחשבות, הרגשתי עטופה באהבה מטורפת שאף אחד חוץ משנינו לא יוכל להבין. התמכרתי לקול שלך, הרגשתי את הספירה, הרגשתי כל כך בטוחה ומהמקום הכי נמוך שיכולתי להגיע אליו, פתאום קפצתי לגובה מטורף.

זאת היתה אחת הגמירות הכי חזקות שלי.

הרגשתי מאושרת, בטוחה ואסירת תודה על זה שאתה מצליח כל פעם מחדש לפרק אותי ולבנות אותי מחדש, חזקה יותר, שלמה ובטוחה בעצמי הרבה יותר.

אוהבת אותך כל כך!