כתבתי על זה לא אחת שאחד הדברים שהכי מדליקים אותי זה שהן מביאות אחרות. במרוצת השנים הבנתי שמה שמדליק אותי זה לא עצם הסשן עצמו עם המצטרפת כמו כל ההתעסקות סביב זה. משלב האיתור, דרך בדיקת ההתאמה ועד שלב הביצוע. כל ההתעסקות בזה מטריפה לי את כל החושים. בגילגול הזה, היא ממש נכנסה למקום של להיות ספקית החורים שלי. כמובן שזה הכי מנטלי שיכול להיות. זה מרגיש כמו לקחת מטוש של בדיקת קורונה ולחפור איתו הכי עמוק שאפשר בתוך הנשמה.
במילים שלה:
"להתעורר בבוקר עם מחשבה אחת, זה מרגיש כאילו מישהו שאב את קופסאת המחשבות שלי והשאיר רק אחת "ספקית החורים של הדום" אני משננת לי, השיחה עם הדום אמש העבירה בי זרמים, מצד אחד כמו זרם חשמלי כזה שאת מקבלת כי לא שמת לב שיש חשמל חשוף, את נוגעת אך לא יודעת מה תהיה התוצאה, זו נקראת הקנאה שלי, המחשבה שאביט בהם עם כל אהבתי לנשים, עם כל הרצון שלי לראות את הדום מרחיב אותה, הזרם החשמלי קיים.
מצד שני מלוא הריצוי של הדום, מיום ליום מרגישה שזו מהות עבורי, הדום מחייך אני מחייכת, לקנא, לכאוב, להעניק, הדברים האלו עצומים ומתעלים על תחושת הקנאה הרכושנית החדשה שהתגנבה אל תוכי כשזה קשור בדום, הרצון שהדום יהיה בעונג, המקום המופלא שנקרא סיפוקו של הדום רק המחשבה על זה מחרמנת אותי, ליצור אינטראקציה לבחור אותן עבור הדום, כמה שזה עמוק, להרחיב חור עבורו, אין גבול למחשבה שלי הרי לסטיות אפילו הגבול בשמיים לא מספיק, אני מעמיקה אל תוך המחשבה הבודדת שנותרה בראשי, יודעת שאני פשוט מחייכת כשאני חושבת על הדום גאה בחור שהבאתי לו, העוצמה בלחוות אישה ולחלוק אותה עם הדום מעבירה בי צמרמורת בשונה מהזרם החשמלי היא מלטפת ונוגעת, עמוקה ומרצה, כל זה עבור הדום ואני מרגישה שכשהוא נוגע בה ואני בצד מביטה אני נוגעת בשמיים.
עבורך דום"