אם יש משהו שאני באמת מרגיש בר מזל לגביו זה שהתחתנתי עם אישתי. אני מרגיש בר מזל כי התחתנתי איתה מסיבות אחרות לגמרי מהסיבות שהיום אני איתה.
אני אוהב אותה ברמות שלא ניתן לתאר. אני מוכן לתת לה את כל כספי או לתרום לה כל איבר בגופי גם אם זה איבר שיש לי רק אחד ממנו ואני יודע שזה הדדי. היא עשתה ותעשה הכל גם בשבילי.
אני אוהב אותה ומרגיש אסיר תודה על זה שהיא מקבלת אותי כמו שאני ולעולם לא ניסתה לשנות אותי, עם כל הטירוף שלי, הצרכים הלא שיגרתיים, הגחמות , ו"התיק" של להיות נשואה למישהו כמוני.
האהבה שלנו היא אהבה שונה, יש בה דווקה את כל מה שלא מוגדר בזוגיות, לפחות כפי שהעת החדשה מגדירה אותה.
הגדרנו זוגיות חדשה משל עצמינו מבלי להתחשב בזו שהחברה המודרנית ניסתה להגדיר עבורינו. זוגיות המבוססת על אהבה כנה ואמיתית ללא תנאים. אהבה שלא קשורה למשיכה והכי חשוב חופש. חופש מלא להיות מי שאתה ומה שאתה מבלי שהשני יפגע מזה או ינסה לשנותך.
אנחנו יחד כמעט 20 שנה. דיי מהר הבנו שלכל אחד מאיתנו יש צרכים שונים ושלא נצליח למלא האחד עבור השניה. מעבר לזה כשאתה חי בזוגיות השיגרה ואתגרי החיים הם אלה שבאמת מנהלים את הקשר כי זה החיים. קשיי הפרנסה , האתגרים סביב גידול הילדים , ניהול משק הבית ועוד מליון ואחד דברים משתלטים על הקשר והורגים את התשוקה. ואז מגיעים לשלב שאין חשק לכלום. לא לסקס או לכל ריגוש אחר כי זה כבר רגיל ולא מרגש והכי חשוב מתנגש עם שאר אתגרי החיים.
בשלב הזה עמדה בפנינו האפשרות לפרק את החבילה , לבגוד או לקבל את המצב כמו שהוא ולהבין שאפשר לחיות גם אחרת. אפשר להיות יחד ולאהוב, ובמקביל להיות ולאהוב גם אחרים.
אני לא חושב שזוגיות כפי שהחברה המודרנית מגדירה היא משהו טבעי או הגיוני. אני לא חושב שבן/ת זוג אחד/ת יכול למלא את כל הצרכים האנטלקטואליים , מנטלים וריגשיים שיש לנו ובטח שלא לאורך זמן. הראיה לכך היא אחוז הגירושים והבגידות הכל כך גבוה.
אם מסתכלים על מדינת ישראל , בשנה מתחתנים 40,000 זוגות מתגרשים 11,000 (מתוך היהודים בלבד עומד היחס בין נישואין לגירושין על שליש).
הסטטיסטיקה לגבי בגידות בארץ עגומה הרבה יותר.
85% מהישראלים הנשואים בגדו, בוגדים או שלא פוסלים אפשרות לבגידה בבן זוגם
(https://m.ynet.co.il/Articles/3989999)
אגב אני מאמין ש15% שלא בגדו לא עשו את זה בגלל שהרגישו שיש להם את כל מה שהם צריכים אלה בגלל סיבות כמו פחד, א-מיניות, או סיבות מוסריות ונורמות חברתיות (כלומר, לו הייתה להם אפשרות בחירה הם היו עושים זאת).
התמונה העגומה הזאת מראה דבר אחד מאוד ברור והוא מידת האושר הכל כך נמוכה שיש לכל אותם אנשים שחיים בזוגיות נורמלית ובתכלס זה ממש עצוב כי בסופו של יום הדבר הכי חשוב זה להיות מאושר.
אישתי ואני החלטנו שאנחנו רוצים לעשות את זה אחרת , שאנחנו לא מתכוונים לקבל את התכתיבים של החברה המודרנית, שאנחנו רוצים לעשות את זה בדרך שלנו. שאנחנו רוצים להגדיר זוגיות מחדש , לפחות בשביל עצמינו.
את הזוגיות שלנו מגדיר החופש. כל אחד רשאי וצריך לעשות כל דבר שעושה לו טוב ובשום צורה זה לא אמור להיות על חשבון השני. אנחנו יחד כי אנחנו רוצים להיות יחד מתוך בחירה ולא כי אין ברירה. אנחנו רוצים לאהוב אחד את השניה ואחרים מתוך הבנה שזה מה שיגרום לנו להיות מאושרים.
הזוגיות שלנו מוגדרת מתוך ההבנה שלכל אחד מאיתנו יש צרכים שהשני לא יכול לספק אבל כן יכול לאפשר. אני למשל , חי ונושם את עולם השליטה. עבורי זאת דרך חיים, אני לא מסוגל לחיות אחרת. אישתי בכלל בקטע של רומנים ארוכים עם נגיעות של קינק. לנסות ולגרום לכל אחד מאיתנו להתאים את עצמו לשני זה לא משהו שיכול היה לעבוד. לכן בחרנו להגדיר את הזוגיות שלנו בצורה הכי מאפשרת שניתן. כל אחד יכול וצריך לעשות הכל כדי להיות מאושר ולמלא את כל הצרכים שלו ואילו השני צריך לעשות הכל כדי לאפשר זאת.
אגב, אני לא חושב שגם אם שנינו היינו בדסמים היה יכול להיות בינינו קשר של שליטה כי קשר של שליטה וזוגיות לעולם לא יכלו להתקיים יחד. או שזה לא באמת יהיה קשר של שליטה או שזאת לא באמת תהיה זוגיות. יצא לי להכיר כבר כל כך הרבה זוגות שהתחילו את הקשר כקשר בדסמי וכשהם הפכו לזוג הבדסם נעלם גם עם מדי פעם הם ניסו להחיות אותו בכוח עם איזה סשן פה וסשן שם או מפגשים עם אחרים. לכן תמיד אמרתי שגם עם הייתי גרוש לא הייתי בזוגיות עם אף אחת מהנשלטות שלי. כי זה פשוט בלתי אפשרי לשלוט בבת זוג שאתה חי איתה.
בפועל אישתי ואני ישנים בחדרים נפרדים כדי לאפשר את המקסימום פרטיות וחופש אחד לשניה, כבר לא שכבנו מעל 10 שנים כי החלטנו שאנחנו לא רוצים לעשות סקס שלא מרגש אותנו רק כי בני זוג צריכים לשכב. אנחנו יכולים להיפגש עם אחרים מתי שנרצה (משתדלים לא בשבתות) ולכל אחד מאיתנו היו ויש אהבות אחרות. החלטנו שאנחנו לא משתפים אחד את השניה (זאת הייתה בקשה שלה וכבדתי). עם זאת מעולם לא בגדו אחד בשניה. וכמו שציינתי בהתחלה האהבה שלנו היא אהבה הכי כנה ואמיתית שאנחנו מכירים. ולמען האמת זאת הדרך היחידה של זוגיות שהייתי יכול לחיות בה.
אנחנו מגדירים את עצמינו כ"שלמים אך לא מושלמים" וזאת הדרך שלנו להיות מאושרים.
