באופן ספונטני (או לפחות ככה הרגשתי) הדום מחליט לקשור אותי.
הוא משתמש בשיערי הארוך להגבלת התנועה.
לא מרגישה כלואה, אבל השרירים כאבים יותר עם כל רגע שעובר. למרות זאת, תחושת הקלילות ממכרת עבורי.
אני אהיה חזקה בשביל הדום, אתן לו את כולי ככל שיזדקק.
כשאני מגיעה לקצה, הוא מאפשר לי להחליף תנוחה. אחרי כמה דקות אני מבקשת אישור ליפול הצידה והוא מסכים (לדעתי יותר מתוך סקרנות). הצחוק של כולנו לא מאחר לבוא.
אני מאושרת מהסשנים האלה שלנו.
הם אינטימיים, מלאי הומור פנימי, חברות אמיתית ותשוקה אינסופית.
הרגעים האלה בהם המשרתת ואני מנסות להזרים את הדום, לגרום לו לסטות קצת מהנתיב שבחר ולתת לנו לענג אותו מופלאים בעיני (בפועל ברור שהדום עושה רק את מה שהוא רוצה, ולפעמים נותן לנו להרגיש שהצלחנו להערים עליו).
כשזה קורה, תחושת הניצחון נעלמת תוך שניות ומתחלפת בנחישות וגירוי עמוק.
מקפידה לעשות בדיוק את מה שהדום אומר ומרגישה איך הצורך לגרום לו לגנוח (ולגמור כמובן) מכתיב הכל עבורי.
הגירוי העצום שלי מהדום והמשרתת מעיף אותי גבוה.
אני לא מסוגלת לדבר. גונחת, מתייסרת מעוצמת התחושות וקשובה.
הדום מגמיר את המשרתת ברצף ואני מפסיקה לעקוב די מהר. המילים שלו נכנסות עמוק ללב ולגוף.
הלחישות של המשרתת והדום משגעות אותי.
כשהדום מאשר לי לאונן, הכוס שלי בולט ונוטף.
הגמירה מגיעה מהר והם משתיקים אותי בעדינות.
הדום רוצה שוב ואין ויכוח עם הדום.
כולי מזיעה, רועדת בלי שליטה, בקושי נושמת וממשיכה להקשיב לדום.
הוא והמשרתת מעצימים את הגירוי שבי עד שאני גומרת שוב. חזק. בקושי מצליחה להכיל את האורגזמה המטורפת.
הדום נתן לי לבלוע את הגמירה שלו. אושר עילאי.
רציתי להישאר ככה לנצח עם שניהם.
השילוש הקדוש שלי.
