במילים של שפחת הסטיות:
הזמנתי אאוטפיטים לבקשת הדום והצצתי בסטרפאונים.
החרמנות בשיאה.
אני מבקשת מהדום רשות לאונן ולגמור.
הוא מסכים בדרך שממיסה אותי, תוך הוראה מדויקת על מה לפנטז. הוא מזכיר לי שאני הזונה שלו.
ככה, במשפט אחד, חרמנות השיא שלי מגיעה לשיא חדש.
אני מדמיינת אותו קושר אותי, עוטף אותי עם החבלים. הוא קושר אותי בצורה כזו שאני לא יכולה לזוז וחור התחת שלי פתוח לשימושו. הוא חודר אלי חזק, בבת אחת ואני לא יכולה לדבר מרוב כאב. הוא ממתין, נותן לי כמה שניות להתרגל, אומר לי את המילים שלו שמכניעות אותי מבפנים וממשיך לזיין אותי. כבר לא כואב לי, אני נהנית ומראה לו כמה אני הזונה שלו. רק שלו. אני גונחת, מתחננת שלא יפסיק, מבקשת עוד ועוד. הוא כל כך קשה והחור שלי מכור אליו. כולי מכורה אליו.
אני מרגישה שאני קרובה לגמור, אבל הדום לא לידי וקשה לי. אני שולחת לו עוד הודעה ולמזלי הוא עונה מהר. אני מבקשת ממנו לספור לי, מרגישה שעוד רגע אני מתפוצצת. הוא שוב מזכיר לי שאני הזונה שלו, מטריף אותי וסופר לי.
"תגמרי זונה"
ההשפעה עלי מידית.
אני גומרת כל כך חזק שהגוף שלי מתכווץ בלי שליטה, כמו שהדום אוהב. אני בקושי נושמת, מרגישה צמרמורות בכל הגוף.
זה רגע רגיש, בשניה אני יכולה ליפול.
אבל הדום איתי בכל רגע, מכיל, עוטף ואוהב.
כמה שהוא רחוק, ככה הוא קרוב.
דום, אני אוהבת אותך הכי שאפשר
יותר מאתמול ופחות ממחר.
