בהמשך לפוסט של אתמול הרפלקציה של המהממת שביקשה לצרף חברה שלה. לא נגעתי:
מהממת שלי, בדיוק מה שרציתי שתחווי. מגיע לך שקט.
תודה דום על כך שאתה ממלא את הצורך הנחשק הזה שאנחנו כל כך צריכות. הפסקה מהאחריות, מ"עבודה" מהאשמה כשאנחנו לא מרצות את הילדים, את הבעל, את הלקוחות. רגע שקט להיות נוכחות , שיראו אותנו . אנחנו "מכבות" את עצמנו כדי שכולם יהיו בסדר וירגישו טוב. אבל אנחנו נשחקות בעומס הרגשי. ואתה נותן לנו אויר לנשימה דום . אויר צלול ונעים . דואג ושומר עלינו ומשקיע בנו .
אני לא חושבת שאף אחת מאיתנו חווינו ילדות "נורמלית" שבה יכולנו להנות מלהיות ילדות או נערות שאין עלינו שום אחריות. הייתה עלינו אחריות מגיל מאוד צעיר. הרבה ציפיות ומבוגרים שאכזבנו. הרבה אשמה על מי שאנחנו באמת ושאנחנו לא עומדות בסטנדרטים של המשפחות שלנו, בדידות. הרבה בדידות. אני לא יודעת אם את מרגישה כמוני אבל יש לי תחושה שאנחנו דומות בזה, בגלל זה החיבור הכל כך חזק. כל אחת מאיתנו חייה חיים שונים אבל מצד אחר דומים.
דום איך הפכת להיות אדם שכל כך נהנה לתת, נהנה מההנאה של אחרים. איזו עוצמה ורוחב לב יש בך. אוהבת אתכם ❤️
תודה מכל הלב
