יצא לי לא אחת לחשוב מה הן גבולות ההתמסרות ועד כמה אפשר לדחוק אותן....
אין ספק שנתן אלטרמן השכיל לגעת בגבולות האלה בשיר הכניעה האולטימטיבי המתאר קשר בדסמי טוטאלי מהסוג שרוביינו היו מתביישים אפילו לחלום עליו....
השיר מתאר רמות אחרות של כניעה/התמסרות מנטלית של נשלטת עבור אדונה .....
אדון (או אהוב מה שתבחרו...): אם תלכי אחרי תאלצי ללבוש בגדי סחבות
שפחה (או אהובה): אם צריך אלבש בסחבות ואקרצף רצפות
אדון: מה יהיה אם אעזוב לטובת שיפחה (או אהובה) אחרת
שפחה (או אהובה): "אם צריך לחכות אחכה" ואפילו לא אבכה כל עוד אדע שתחזור ...
אדון: ואם אגיד לך ללכת לבלי שוב ולשכוח אותי
שפחה: אם תגיד לי ללכת אלך ... אבל אל תבקש שאשכח.... כי לזה לא אצליח למצוא את הכוחות...
הוא אמר: "אם תלכי אחרי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי"
אז אמרה היא: "לאט, כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף רצפות
ואהיה בעיני כמלכה.
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב, אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים לחכות
עד שובי מזרועות האחרת?"
"אם צריך לחכות אחכה"
כך אמרה ופניה באור.
"אם צריך לא לבכות לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח"
אז אמר: "מה יהיה אם אגיד
כי עליך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לשוב כי לרחוב את מושלכת?"
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דברה ופניה ככפור
"אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור.
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כח.
בכנות מי לא היה מוכן לתת הכל כדאי להיות בסיטואציה הזאת (כל אחד מהצד שהוא בוחר ...)?
אני הכי אוהב את הביצוע של רבקה זוהר – תהנו:
