החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בעקבות מספר פוסטים של נשלטות שיצא לי לקרוא לאחרונה .
בפוסטים האלה הנשלטות מציגות את האדון שלהן כדמות אלוהית ודי מתארות את הדברים בצורה של משהו כמו: הוא (האדון) כל עולמי ובלעדיו עדיף לי מותי מחיי.
אני די טוטאלי בכלל ובהתנהלות שלי כשולט בפרט אבל (ויש כאן אבל גדול) חשוב מאוד לשים את הדברים בפרופורציות.לאף שולט כאן לא זורחת השמש מהתחת, אף אחד כאן הוא לא אלוהים ולכל אחד מאיתנו יש תחליף (בתי קברות מלאים בשולטים שחשבו שאין להם תחליף). יצא לי כבר לראות נשלטות שנכנסו לדיכאונות ולא הצליחו לצאת מזה.
שולטים יקרים, האחריות כאן היא עלינו. בתור שולטים אנחנו מחוייבים לשמור על הנשלטות שלנו מכל משמר. אסור לנו לנצל לרעה את הכוח שיש לנו בגלל ההירכיה של הקשר. אם אנחנו מחליטים שזה נגמר חובה עלינו לדאוג שהנשלטת תמשיך לעמוד על שתי רגליים גם אחרי שנלך ולא לתת לאגו שלנו להוביל אותנו. אסור לנו להוביא בעזרת מניפולציות פסולות את הנשלטת שלנו למצב שבוא היא תוותר על עצמה לגמרי למענינו. זה לא הוגן וזה ממש לא בדסמ.
נשלטות יקרות, אתן חייבות להבין שהחיים לא צבועים בשחור ולבן (ואפילו לא בחמישים גוונים של אופר) ואין כזה דבר שאדון כלשהו יקום יום אחד ויתחיל למלוך עליך ואת תלכי אחריו עצומת עיניים, תעשי כל שיבקש, תאבדי לגמרי את עצמך וכשהוא יחליט לקום וללכת לא ישאר ממך כלום. אני חושב שנשלטת חזקה זאת נשלטת שיש לה את החוסן הנפשי לאסוף את עצמה בתום הקשר, ולהבין עם כל הקושי שבדבר שהלך אדון אחד ויבוא אחר (אולי יותר טוב) ואף אחד לא שווא את זה שתוותרי על עצמך למענו.
נכתב כחומר למחשבה לכולנו ...