לאחרונה לא יוצא לי להיות כאן הרבה וזה ממש חסר לי.
מוזר שדווקה מהמקום הזה של ההתנתקות (התנזרות) מאונס אני לומד על עצמי ועל עולם השליטה דברים שלא היכרתי.
עכשיו יותר מתמיד אני הרבה יותר מבין איך מרגישות הנשלטות שלי שאני אוסר עליהן לאונן או לגמור .זה שיש משהו שאתה כל כך רוצה וצריך ואין לך אפשרות לעשות אותו מחרפנת. אך מצד שני זה הופך אותך להרבה יותר רעב וכמו שאמא שלי תמיד אומרת , שרעבים האוכל הרבה יותר טעים.
אז עכשיו אני רעב, רעב שבא לי לטרוף , לאכול עם הידיים, ללעוס עם פה פתוח , ולא בצורה מנומסת , לתת לכל התשוקה והתעבה שבי להתפוצץ בבת אחת מבלי לחשוב יותר מדי.
ותמיד שאני נמצא במקומות האלה אני מחפש את נקודות הקיצון שעדיין לא אתגרתי לעצמי. לא יודע איך להסביר אבל זה קורא לי רק שאני רעב במיוחד אז בא לי את הכי קיצוני.
בתור שולט מנטלי אני לא נמשך לכאב קיצוני פיזי, אני לא מתחבר למדיקל (אני לא חלילה שיפוטי ולגמרי מבין אחרים שכן מתחברים פשוט אני לא) אבל אני כן מתחבר לכאב מנטאלי חזק.
ומה שעכשיו הכי בא זה להביא מישהי ולשלוט בא ליד אחת הנשלטות שלי. ההשפלה הזאת שאני מסשן אחרת והיא מסתכלת מגרה אותי בטירוף. יש לי תמונה בראש שאני קושר אותה ושם לה את הגאג בפה ואז מתחיל להצליף בשניה מול עייניה. אני יודע כמה זה קשה וכואב , אני יודע שהיתה מעדיפה את ההצלפות הכי קשות אל פני לראות את המחזה הזה אבל אני גם יודע כמה היא צריכה להרגיש את נקודות הקיצון הזאת וכמה זה יעשה לה טוב ....
רק המחשבה על זה מעמידה לי בטירוף.
מבחינתי זה המדיקל של הנפש...
יש מתנדבות בקהל?
