נישואין זה דבר מורכב.
בדרך כלל (בעיקר למי שלא היה שם) יש נתינה לצבוע את מוסד הנישואים בצבעים ורודים כאלה שיש רק סרטים באגדות ואז המציאות באה ונותנת לנו כפה בחיים.
זה מתחיל בזה שהשיגרה באה לביקור מדי פעם ואחרי כך וכך שנים היא מתנחלת קבע אצלכם בסלון. ואז באים הילדים שמביאים מתחים ועצבים ומעמדים את הזוגיות באתגרים אחרים. ויש גם כמובן את האתגרים הפיננסים והמתחים במשפחה ("לא רוצה ללכת לארוחת שישי אצל דודה חנה") ועוד אין סוף אתגרים שאני בטוח שכל זוג נשוי כבר מכיר (מקיר לקיר).
ויש כמובן את הנקודה הכי נקודתית , התשוקה. בהתחלה כמו בכל קשר אש התשוקה בוערת שלא לומר שורפת אבל במרוץ החיים ועם כל האתגרים גם זו דואכת. פתאום כבר לא עושים סקס 5 פעמים בשבוע (עלק 😉 וכל הזמן מחפשים תירוצים למה לא. ושעושים זה כבר הופך להיות בלי חשק ושני הצדדים רק מרוצים שזה יגמר.
ואז תמיד מגיע השלב והצורך למצוא ריגושים. כן ריגישים כי כולנו בני אדם שאוכלים ונושמים וכן גם צריכים ריגושים . בדרך כלל בנקודה הזאת מתחילות הבגידות שבאות יחד עם השקרים וההסתרות כי אילו החיים ואני יודע שלמי שלא היה שם זה נשמע דבר נוראי כמו שלרוב האנושות בדסם נשמעת סטייה אבל אילו החיים ולפעמים הם לא כאילו ורודים.
שאני ואישתי הבנו שגם אנחנו באופן לא מפתיע נכנסנו לסטטיסטיקה הזאת לא רצינו להכנע לה. היה לנו את האומץ והםתיחות לפתוח את זה יחד ולהסכים יחד שזאת המציאות שכנראה אין לנו דרך לשנות. אישתי לא נמשכת לעולם השליטה ואני לגמרי מכבד את זה.
יחד הבנו שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה ורוצים להמשיך לחיות יחד מבלי שמרגיש שויתרנו על עצמינו .
יחד הגענו למסקנה שאנחנו רוצים נישואין פתוחים. ויחד צעדנו יד ביד לתוך הסיטואציה הזאת בלי שקרים בלי בגידות.
אני חייב לומר שאני יודע שיש לא מעט זוגות שלא מצליחים להגיע לרמת הפתיחות הזאת. כי אחד מהצדדים לא מוכן לקבל את הסיטואציה ממגוון של שיקולים.
אני מודה שאני לא יודע איך הייתי מתנהג לו אישתי לא הייתה מוכנה להכנס לנישואין פתוחים , הייתי בוגד? היינו מתגרשים? קרוב לוודאי שאחת משתי האופציות הללו.
אני מודה לאל ואוהב אותה בלי סוף על זה שהיא הסכימה ללכת איתי יד ביד לתוך הסיטואציה הלע פשוטה הזאת.
האם זאת הדרך הנכונה לכולם? האם זאת זוגיות מושלמת ? התשובה היא לא ולא!
אבל מי אמר שיש מושלם? עבורי זה כנראה הכי טוב.
