חשבתי שנכון להביא גם את הדברים מנקודת המבט שלה. ולאחר שקראתי את פרי עטה הבנתי כמה צדקתי.
תהנו, ותפרגנו (לה)....
יומיים שלמים התכוננתי לבואו של אדוני
חיפשתי, קניתי, בדקתי וקראתי
ארוחת מלכים עם כל הניואנסים הקטנים, אנינות טעם זו לא מילה גסה..מכל בחינה.
הכנתי בדיוק את כל מה שהוא אוהב
מהדבר הכי קטן עד הדבר הכי גדול
השולחן היה ערוך מכל טוב
התרגשתי כל כך, ערכתי, אירגנתי, הכנתי וסידרתי.
הכל חייב להיות מושלם כמו שהוא אוהב, כמו שאני אוהבת.
הוא הגיע, ישר קרע לי את הצורה ופוצץ אותי מכות. לא מהסוג העדין ולא מהסוג הביישני..מכות מכות, חזקות וכואבות, בקושי נשמתי, ניסיתי להסדיר נשימה, כמו חיה פצועה ניסיתי לחמוק ממנו, מרגישה איך הדם בוער בתוכי והחום עולה גבוה.
סיימנו כשאני מפנה שיערות ראש תלושות מכל גופי, הקרקפת כואבת ודואבת
העיניים צרובות מבכי והאיפור שהתערבב לו שם, גופי מלא סימני הצלפות ומכות וצביטות
נרגעתי.
נשמתי עמוק.
התפנית לערוך דברים אחרונים על השולחן
עכשיו כבר גווענו ברעב,
מניחה את המאכלים האחרונים בפניו
הוא פקד עלי להגיש אוכל בצלחתו וכן בצלחתי
אני רואה אותו מתחיל לאכול ולהתענג מכל ביס
וזה עושה אותי מאושרת, כל כך נהנת כשהוא ככה נהנה מהאוכל שהכנתי עבורו
עדיין לא קיבלתי אישור לאכול, יושבת בשקט ומתבוננת בערגה על האוכל
מתה לטרוף את הצלחת ולהתנפל על האוכל אבל יושבת בשקט
הוא לא נתן אישור עדיין.
אני מסתכלת עליו
מנסה להבין מה הוא מצפה ממני
רק מלראות אותו מתענג מהמאכלים זה עושה לי יותר תאבון
הבטן שלי כבר התהפכה מרוב רעב והוא רק הלך והתעצם.
נושכת שפה
מתבוננת בו
הוא לא הסתכל עלי בכלל.
ניסיתי את מזלי.. ״אדוני..אני יכולה לאכול בבקשה?״
עוד לפני שסיימתי את המשפט או שהבנתי מה בכלל קורה חטפתי סטירה שהבהירה לי ששאלתי לא במקום.
סתמתי בעלבון.
לא רציתי לעצבן את אדוני
עברו בערך עשרים דקות
אדוני סיים לאכול ולי היה אסור אפילו לגעת באוכל
הוא נעמד, הוציא את הזין שלו מול שולחן האוכל
הורה לי לאחוז בו, עשיתי זאת מיד ולפני שהספקתי למצמץ
הצלחת שלי קיבלה שפריץ נוזל זהב ישר לתוכה
צלחת עמוסת כל טוב שוחה בשתן של אדוני
״בתאבון כלבה, עכשיו את יכולה לאכול״ אמר ודחף לי את הראש לצלחת.