שעה 19:45,
בשעה הנקובה עוברת ולא נכנסתי בסערה והתחלתי לפוצץ אותה, היא יודעת שאני לא מאחר.פתאום היא מבינה שלא הגיע היום. אחרי כל ההכנות וכל המאמצים שהשקיעה היא מבינה שבחרתי באחרת. הדמעות מתחילות לזלוג מבלי שהיא מצליחה לשלוט בזה.
~~~~~~~~~~~~~
60 דקות קודם:
הסברתי לה יותר פרטים על מה הולך להיות בערב.
הכללים מאוד פשוטים. היא הייתה צריכה לגרום לי לקנא. אבל לא סתם לקנא אלה לשרוף לי את הלב מקנאה. היה לה לגמרי ברור שאם היא הולכת לאונן בפון או במצלמה עם עוד שולט או סתם ונילי היא תפסיד.
הסברתי לה גם איך זה הולך להתבצע. היא תצטרך כל היום לתכנן איך היא הולכת לגרום לי לקנא ובשעה 18:45 בדיוק לשלוח לי מייל המפרט לפרטים את התוכנית שלה. אם היא תהיה מספיק מוצלחת בשעה 19:45 אדפוק לה בדלת ואם לא היא לא תדע מראש. פשוט תגיע השעה הנקובה ואני לא אגיע.
היא כמעט איבדה את ההכרה שהבינה מה הולך להיות. אבל זה מה שמדליק את הבתזונה הזאת. אין לכם מושג אילו דברים הצלחתי להוציא ממנה עם קצת לחץ ושהיא עם הגב לקיר. אני גם יודע שיש לה את היכולת לרקוד איתי את הטנגו הזה. והכי חשוב שהיא מסוגלת לאתגר אותי חזרה.
בשעה 18:45 (בדיוק!) אני באמצע ישיבה שאני מנהל בעבודה ופתאום אני רואה שהתקבל מייל חדש בנייד. בכוונה תכננתי את זה כך כי ידעתי איך זה יחרפן אותי לקבל את מייל מבלי לקרוא אותו וזה בדיוק מה שהיה.
הישיבה נמשכה עד 19:00. הרבע שעה שנראתה כמו נצח. איך שהישיבה הסתיימה רצתי לשירותים (רציתי להיות לבד שאני קורא) ומיד התחלתי לקרוא.
אחרי כמה שורות של הקדמה אני מבין מה הולך פה. הלסת נשמטה לי ושהרגשתי יובש בפה. אין לי אויר.
הבתזונה הזאת גאון!
ידעתי שהיא לא תאכזב אותי אבל לכזה דבר לא ציפיתי. היא ידעה ללחוץ על הנקודות שהכי יגרמו לי לקנא. מקומות שממש לא ציפיתי. הכי חשוב היא חשבה מחוץ לקופסה .
טוב , ממשיכים לפי התוכנית המקורית.
18:50 היא שולחת הודעה,
"אוף אדון, החוקן לוקח לי הרבה יותר זמן משתכננתי! אני לא בלוז ????"
וב19:24
" אדון הביריות לא נראות טוב עם הבגד, בגלל החגורה.. אני יכולה להיות בלי?"
אני יודע שהיא שולחת את ההודעות האלה כי היא מתפסת כבר על הקירות ולא יודעת מה לעשות ומחפשת לקבל רמז על העתיד לבוא בכל צורה.
אני לא עונה.
ב19:45 אני חונה מתחת לבית שלה במקום שהיא לא יכולה לראות. אני מרגיש איך הציפייה מטריפה אותה. היא יודעת שאני אף פעם לא מאחר.
ב-19:48 היא שולחת הודעה
"באמת לא אהבת את מה שעשיתי?"
אני עונה,
"סורי (תזכרי מה הבטחת לי. מטורף עליך)
עוד כמה דקות אני רוצה לשלוח לך תמונה"
"באמת לא אהבת או שזה מה שתכננת מראש?"
"זה לא היה מספיק טוב" (עלק לא מספיק טוב, גאוני!!)
עוד שתי דקות שולח תמונה
מקווה שזה בסדר שאני שולח את התמונה"
היא בטח מתחילה לאכול סרטים ומצפה לתמונה של הזין שלי בפה של אחרת או של קשירה שעדיין לא קשרתי אותה.
אחרי שתי דקות אני שולח תמונת סלפי שלי מחוץ לדלת שלה.
אני עומד בחוץ ושמוע אותה רצה בטירוף לדלת ומיד פותחת עם עיניים אדומות. היא מחבקת אותי כמו שמרקו לא חיבק את אמא שלו אחרי שלוש עונות של חיפושים (הבנזונה השאיר לי טראומות עד היום;-)
אנחנו מתחבקים ומתנשקים דקה ארוכה .... היא מסדירה את הנשימה ומעקלת. וכל מה שהיא מצליחה לומר זה שהיא לא מאמינה שאני כאן איתה.
אחרית דבר,
ומה לגבי השניה?
אתם ודאי שואלים איך היא התמודדה עם זה שלא הגעתי...
כמו שכתבתי הפתיח , שעברה השעה הנקובה היא הבינה שלא אבוא ולא הצליחה לעצור את הדמעות....
אחרי רבע שעה שהגעתי, היא הבינה שהיא גם הבוכה וגם הזוכה. ושלמעשה יש פה שתים שהן אחת והיא זאת שתזכה לשני סשנים. אחד מנטלי ואחד פיזי.
נ.ב. היה גם סשן מטורף. הנה כמה דוגמיות,
