אין ספק שמתאים לדפוק בשכל כמוני שחי על הקצה לרצות לעשות משהו כל כך קיצוני כמו קעקוע של שמי (הכלובי, דום ארוס) על ישבנה של אחת הנשלטות שלי.
אפילו התחלתי לחשוב על הפרקטיקה של הדברים. למרות שלא כל אחד אמור לראות את ישבנה אבל קעקוע זה משהו בלתי הפיך ובכל זאת מה יקרה אם יום אחד מישהו אחר יראה אותו. בכן, מצאתי לזה פתרון ואפילו חשבתי על דרך להצפין את שמי בתוך הקעקוע כך שמי שסתם יראה אותו לא באמת יבחין בו אלה רק אם ממש יחפש אותו.
אם כן, מה באמת עצר אותי מלעשות את זה?
לא תאמינו ואולי זה ישמע לכם דפוק אבל מה שגרם לי לא לעשות את זה הוא גואל רצון.
לפי מה שידוע לי כל הנשים שלו היו מקעקעות על עצמן את שמו או שמן (שהיה ורייציה של שמו). וזה הרתיע אותי משום מה.
אולי מהסיבה הפשוטה שאני כל כך סולד ממנו דווקה בגלל שאולי יש לנו קו או שניים שהם משיקים. לשנינו יש הרמון, שנינו פוליגמים ואולי יש עוד דבר או שניים משותף בינינו.
אבל בסופו של דבר אנחנו כל כך שונים. אני מאמין בפוליגמיה כדרך חיים. אני מאמין בחופש האמיתי לבחור במתי ועם מי אתה רוצה להיות בכל פעם מחדש ולא בגלל שאתה נמצא במסגרת כזאת או אחרת של קשר אלה פשוט בגלל שאתה רוצה , אוהב, או משתוקק.
אני נותן לנשלטות שלי את החופש הזה. אני נותן להן לבחור להיות עם אחרים וכל עוד זה לא פוגע בהן נפשית או פיזית אני תמיד מאשר.
אני מאמין שהכל חייב להיות מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפייה או שטיפת מוח. אני מאמין ששולט צריך קודם כל לדאוג לנשלטות שלו ורק אחר כך לעצמו.
אני סולד מניצול , פיזי , כספי או בכל דרך שהיא וחושב שזה שאתה שולט ואולי יש לך כוח בשום צורה לא אומר שאתה יכול לנצל אותו לרעה.
לפי הפירסומים (בסופו של דבר לא יצא לי להכיר אותו אישית) גישתו של גואל רצון הפוכה משלי בכל אחת מהנקודות הנ"ל מה שבאמת גורם לי לסלוד ממנו. לסלוד עד כדי כך שאני לא מוכן לעשות שום דבר שאפילו מזכיר אותו. יש שיגידו שטוב שכך.
*** תודה לזאת שנתנה לי את ההשראה לכתיבת הפוסט.