יצא לי כבר להכיר נשלטת או שתיים שהגדירו עצמן כברטיות. להגנתן טענו שכל עניין החינוך והעונשים מגרה אותן ושהן אוהבות לבדוק גבולות.
כשהסברתי להן את כללי ההרמון ומה קורה בפעם הראשונה שהן מסרבות למרותו של בעל הבית הן מיד רצו להחזיר ציוד ולהשתחרר על פרופיל 21.
לאחר ההתבוננות יותר עמוקה לתוך הסיטואציה הבדסמית עליה אנחנו דנים הבנתי מספר תובנות. ללא ספק יש משהו מעורר בסיטואציה של שולט מחנך את הנשלטת שלו דרך משימות אתגרים ו(אם צריך) עונשים . על זה אין ויכוח. כל העניין מאיפה זה מגיע.
כאשר הנשלטת שולטת מלמטה ולמעשה מביימת את הסיטואציה בזה שהיא כאילו עושה דווקה כדי שהשולט יעניש אותה יש משהו שלי באופן אישי מאוד מוריד (אני מבין שיש כאלו שמרגישים אחרת וזה לגמרי בסדר). אני חייב תמיד להרגיש שאני מוביל , שולט ברצף ההתרחשויות ופה פתאום זה מרגיש לי שאני צופה בסרט שאני אמור להיות הבימאי שלו.
כמו שציינתי , אני לגמרי מבין את הצורך של שני הצדדים בחינוך ולחנך רק שלי חשוב שזה יהיה בצורה מאוד ברורה. בדרך כלל בשלב הטירונות (יש הקוראים לו אילוף, התלמדות, you name it ) אני נותן שורה של משימות שרובן לא פשוטות. באופן טבעי בשלב הזה הביצוע הוא לא תמיד מושלם ופה נכנס אלמנט ההקפדה , החינוך והענישה אשר מיצר את המסגרת הבדסמית של הקשר.
זה בהחלט ממשיך גם בהמשך הקשר בסיטואציות כאילו ואחרות . אבל תמיד זה בא מאותו המקום של שיגרה של משימות ומדי פעם ענישה כדי להזכיר לנשלטת את המסגרת והכללים.
הדבר החשוב פה שזה מגיע באופן טבעי כחלק מההתפתחות של הקשר ולא כמשחק. כמו כן, לפי תפיסת העולם שלי שולט צריך להוביל ולשלוט בהתפתחות הקשר בזמן שהנשלטת צריכה לסמוך עליו וללכת אחריו. אין מקום ליותר משף אחד במטבח. את לא עושה דווקה ואני לא נותן לך מכות בטוסיק על זה.
בסרט הזה אני הבמאי ואת השחקנית. השליטה מלמטה היחידה שתקבלי זאת השליטה שלי על פי הטבעת שלך.
