הקורונה הגיחה ביום אחד, במהירות של 300 קמ"ש ושינתה את האנושית לבלתי הכר והביאה ללא מעט תופעות שעוד יהיו איתנו כאן לעוד הרבה זמן.
אחת התופעות המשמעותית ביותר היא המעבר מעבודה במשרד לעבודה מהבית, תופעה שהביאה למספר תת תופעות נוספות כגון טשטוש הגבולות בין , בית/עבודה/משפחה/חיים ואובדן תחושת תחושה במרחב הזמן ("איזה יום היום ?", "חג?").
יש גם לא מעט מילים שפתאום קיבלו משמעות מחודשת:
למשל, עד לא מזמן חל"ת היה נאמר בנסיבות מאוד מסויימות של טיול של שנה מסביב לעולם או בקשר של מחלת קרוב משפחה לא עלינו , אך בכל מקרה זו הייתה נחלתם של קומץ קטנטן של אנשים. היום אחד מכל ארבעה אנשים במשק נמצא בחל"ת והוא הרבה יותר מרגיש את ה"ללא תשלום" מהחופשה.
דוגמא נוספת היא המילה מגיפה שעד לפני חודש הייתה מין מילה שבעיקר שייכת לתקופה התנכית והיום היא הפכה למציאות הזויה.
גם ההגדרות של המילים חיוני, חיובי, סגר,מחלות רקע, הגיינה ועוד קיבלו משמעות די שונה בחודש האחרון .
ובכלל לא דיברנו על הצורך העז של בני ישראל לאכול ביצים (מאז המחסור בביצים אני ישן עם עין פתוחה) בתקופה הזאת ועל הסדר בזום, חוסר במגע, שיקשוק מרפקים, לא לצאת חודש מהבית,לא להסתפר , לעשות גוונים , לק וכו ...
הקורונה לא פסחה על עולמנו האפל. זוהי ללא ספק שעתם הגדולה של מאונני המקלדת. בין לילה הם הפכו מקבוצה שולית מוקצת למיינסטרים. בין אם נודה בזה או לא הפכנו כולנו למאונני מקלדת. מומלץ לעדכן בגבולות: "מאונן מקלדת זמנית , עד תעבור קורונה".
יצא לי כבר לשמוע על מלפיות שהדרדרו למצב שהן עושות את הבעל או על נשלטות שהתחילו ההצליף בעצמן בבידוד כמנהג הפקירים ועוד לא מעט תופעות הזויות כמו מסיבות סווינגרס בזום, סרטי פורנו קורונה (כן כן זה אמיתי תחפשו בפורנהב).
ממצב של 2-3 סשנים/צירופים/מסיבות פרטיות/ גאנג באנג בשבוע עברנו למצב וירטואלי של אין סוף הצעות למפגשים שנקבעו ל"יום חמישי אחרי קורונה".
ללא ספק תקופה לא קלה ( אני בחרדה גדולה שתתפוצץ לי ביצה לפני שיגמר ההסגר) אבל עברנו את פרעה ונעבור גם את זה.
חג שמח ובריאות איתנה.
