פשוט מילים.

חזרתי מהעבודה, החנתי את האופניים, וראיתי שני חתולים.

כרגיל, עושה להם "פסס פסס", אחד בא. אני מלטף אותו - ואוי כמה שהוא רזה. הוא לא נראה רזה כמו שהוא מרגיש, אמנם הוא בצבעי שחור-לבן, אבל השחור לא מרזה אותו במיוחד. אני נוגע בו ומרגיש את כל העצמות שלו.. הרגשה לא טובה.

חזרתי הביתה, ועוד בדרך ידעתי מה הולך לקרות - שמתי את מטלטליי בחדר, והבאתי פעמיי לסניף טיב-טעם שליד הבית. פסטרמה איטלקית בשביל החתול, בייקון בשבילי וטונה כפול 2 כדי שיהיה.

בעודי שומר על התקווה כי החתול הרזה והפשוש עדיין יהיה נוכח באותה עמדה, חזרתי לשם, פספסתי לו (מלשון לעשות לו פסס פסס, או פססט פססט. אני לא חסיד של ט') והוא בא. אוי איזה חמוד! הולך לקבל ארוחה.

פיזרתי לו את הפסטרמה, שמתי לב שהוא לא מת עליה, אז אמרתי נו טוב, מילא, נפתח לו טונה. סיננתי את השמן ופרסתי לפניו (על המדרכה) את כל תכולת קופסת השימורים האגדית. והוא התענג! אינעל דינק. הלכתי כמה צעדים אחורה וצפיתי בו אוכל. עבר לי בראש שהלילה הוא ילך לישון על בטן מלאה וקצת פחות דאגות.

בעודו אוכל, הבנתי שעשיתי את שלי, חייכתי אליו (הוא לא קלט) והתקדמתי הביתה.

בכניסה לבניין, מה אתם חושבים? 2 חתולים. את שארית הפסטרמה שהיתה לי פיזרתי להם. אחד טרף הכל, השני הגדול יותר קצת פחות התלהב.

בסופו של יום ארוך, בינעירוני, עם 14 שעות על הרגליים בעבודה - יש לי 3 חתולים ברזומה. שיהיו בריאים.

הילדים שלי יגדלו עם חיות מגיל אפס. זה עושה פשוט טוב, זה מכניס לפרופורציות, זה נותן המון. תחושת ההענקה הזו ממלאת את כל הנפש. לא את הגוף, את הנפש. אתה עושה טוב וזה מרגיש טוב.

תעשו טוב לאחרים.

תאכילו חיות.

תגדלו אנשים שחושבים מהלב.

תלטפו. גם בני אדם, גם כלבים, גם חתולים, גם ארנבות, וגם את השוט שהולך להצליף בכם כשאתם קשורים על ארבע עם ראש הצידה על המיטה ומוכנים לספוג את הכאב בשבילה.

Out.