פשוט מילים.

מהבסיס? יותר מהפחד.

עם כל זה שאני נדלק מינית כשמישהי שולטת עליי ושזה טבעי לי, יש קצת דברים שאפילו אני שכחתי שיש לי.

אני לא שולט, לא מתחבר לזה, אבל יש פה אבל גדול.

ופה החלטתי לצנזר.

כמות ההזויות שיש כאן. מטורף. על סף המפחיד. 

כנראה ממש כמו כמות ההזויים שאני מניח שיש כאן.

לפעמים אני מתחיל לחשוב שאני הלא נורמלי. 

כוסית וויסקי, סיגריה בוערת מונחת בזווית לא נכונה במאפרה זולה, מנורה חלשה, שטיח, חלון פתוח למחצה, גשם בחוץ, חמים בפנים. קומת קרקע, גדר עץ ברזל בחוץ, מדרכה רטובה ורחוב שומם מלבד כמה משוגעים. 

ככה אני מדמיין את זה. את מקום הכתיבה האולטימטיבי.

אני לוחץ על פאסט-פורוורד למציאות. תמיד ידעתי שאני אוהב לכתוב, משהו פשוט יוצא לי שם בצורה טבעית ומבלי שאני שולט בזה. לא הקדשתי לזה מספיק זמן ותשומת לב בחיי, וחבל. כי לדעתי יש לי כישרון. אני רואה את כל מי שמממן את ספר הביכורים שלו בהד-סטארט ובאתרים מסוג זה, ומקנא.

אז הפסקה הראשונה היא רק תיאורים של מוזה. אני בכלל לא מעשן, והחדר שתיארתי מתאים יותר לחדר באירופה, הולנד ליתר דיוק, סתיו אפרורי ונעים שעושה טוב על הנשמה.

אני רוצה לכתוב יותר, אני רוצה לכתוב ספר שאנשים יחכו לחזור אליו, שיספרו את הדקות בעבודה ויקחו אותו לידיים שלהם דבר ראשון. 

רעש התקתוק הבלתי פוסק של המקלדת, המילים שנכתבות בקצב שיא, התיקונים הקלים של שגיאות כתיב שרק מפריעות לקצב המסחרר של הראש שמבלי לחשוב מורה לאצבעות מה להקליד.

יש הרבה מאוד אנשים בכלוב שפשוט כותבים מצויין, וזה יכול להיות על כל נושא שבעולם, ואני פשוט אוהב להישאב לאיזה פוסט עמוק ובעל משמעות, או אפילו בלי משמעות אבל שכתוב בצורה נכונה ומגרה. ויש כאן הרבה כאלה, זה אחד הצדדים הכי טובים שגיליתי כאן, שיש אנשים מוכשרים כאן בכלוב, ובכמויות.

אני הולך להקדיש לזה זמן, ורציתי לתת לזה ביטוי פורמלי בדמות פוסט, בדמות מילים כתובות. וגם כי התחשק לי לכתוב קצת פתאום.

אף אחד לא יקח ממני את מה שיש לי.

שבוע מצויין ופורה אינעל דינק!

החלטתי להוריד את השיוך של "(נשלט)". התלבטתי אם להשאיר ללא שייכות בכלל אבל הלכתי על "אחר".

כן, יש פה סוג של מיקרו-קוסמוס, חברה קטנה, באתר הזה, וכמו בכל חברה אנחנו מתייגים את עצמינו יחסית לקריטריונים שלה, ואלה אכן הם הקריטריונים של הכלוב - שולט, שולטת, נשלט, אחר וכו'. אין כו' בעצם :)

סתם שטויות הנשלט הזה, אני מרגיש שזה מקטין אותי, אוטומטית מוריד אותי בדרגה. ההיפך הוא הנכון.

אני לא נשלט, אני בוחר להישלט. ואני לא בוחר להישלט על-ידי כל אחת. עבור מי שאבחר בה לשלוט עליי - עבורה אהיה "נשלט". עבור כל השאר? לא. כי להישלט זה לא סתם "להשפיל את עצמך" או "להיות עבד". זה ריקני מדי ויותר מזה - גם לא מדבר אליי. א ני לא נשלט ביומיום, גם לא בשבועשבוע. עם האישה הנכונה השליטה היא חלק טבעי ממה שאני כאדם. זה תמיד קיים אצלי, אבל אין סיבה שזה יצא עבור מי שרק רוצה, ולכן זה אני שבוחר. 

שבת שלום.

עכישו כשהבנתי יותר מה אני רוצה ומה אני מחפש,

כך גם הבנתי שהסיכוי שלי למצוא את זה באתר ירד משמעותית.

אני מודה שלהיכנס לכאן כבר פחות מושך אותי, מהרבה סיבות ולאוו דווקא אחת פרטיקולרית (נחמדה המילה, פרטיקולרית).

הקטע הוא שאני לא חושב שאני מגזים במה שאני מבקש, בחורה פחות או יותר בגילי, שרוצה להיות מאושרת ולעשות אדם אחר מאושר, ושתהיה שליטה מעורבת במידה כזו או אחרת. תאלכס, לא כ-ז-ה נורא...

אבל ce la vie (אני חלש עוד בצרפתית), אז - אלה החיים. 

איך אמרה מירי מסיקה? "אם אלה החיים, נחיה". לאחר בדיקה זו דווקא קרן פלס.

וכמה שחורף זה כיף.

חזרתי מהעבודה, החנתי את האופניים, וראיתי שני חתולים.

כרגיל, עושה להם "פסס פסס", אחד בא. אני מלטף אותו - ואוי כמה שהוא רזה. הוא לא נראה רזה כמו שהוא מרגיש, אמנם הוא בצבעי שחור-לבן, אבל השחור לא מרזה אותו במיוחד. אני נוגע בו ומרגיש את כל העצמות שלו.. הרגשה לא טובה.

חזרתי הביתה, ועוד בדרך ידעתי מה הולך לקרות - שמתי את מטלטליי בחדר, והבאתי פעמיי לסניף טיב-טעם שליד הבית. פסטרמה איטלקית בשביל החתול, בייקון בשבילי וטונה כפול 2 כדי שיהיה.

בעודי שומר על התקווה כי החתול הרזה והפשוש עדיין יהיה נוכח באותה עמדה, חזרתי לשם, פספסתי לו (מלשון לעשות לו פסס פסס, או פססט פססט. אני לא חסיד של ט') והוא בא. אוי איזה חמוד! הולך לקבל ארוחה.

פיזרתי לו את הפסטרמה, שמתי לב שהוא לא מת עליה, אז אמרתי נו טוב, מילא, נפתח לו טונה. סיננתי את השמן ופרסתי לפניו (על המדרכה) את כל תכולת קופסת השימורים האגדית. והוא התענג! אינעל דינק. הלכתי כמה צעדים אחורה וצפיתי בו אוכל. עבר לי בראש שהלילה הוא ילך לישון על בטן מלאה וקצת פחות דאגות.

בעודו אוכל, הבנתי שעשיתי את שלי, חייכתי אליו (הוא לא קלט) והתקדמתי הביתה.

בכניסה לבניין, מה אתם חושבים? 2 חתולים. את שארית הפסטרמה שהיתה לי פיזרתי להם. אחד טרף הכל, השני הגדול יותר קצת פחות התלהב.

בסופו של יום ארוך, בינעירוני, עם 14 שעות על הרגליים בעבודה - יש לי 3 חתולים ברזומה. שיהיו בריאים.

הילדים שלי יגדלו עם חיות מגיל אפס. זה עושה פשוט טוב, זה מכניס לפרופורציות, זה נותן המון. תחושת ההענקה הזו ממלאת את כל הנפש. לא את הגוף, את הנפש. אתה עושה טוב וזה מרגיש טוב.

תעשו טוב לאחרים.

תאכילו חיות.

תגדלו אנשים שחושבים מהלב.

תלטפו. גם בני אדם, גם כלבים, גם חתולים, גם ארנבות, וגם את השוט שהולך להצליף בכם כשאתם קשורים על ארבע עם ראש הצידה על המיטה ומוכנים לספוג את הכאב בשבילה.

Out.

לא קראתי את הסוד. אני מכיר את העיקרון.

מבלי להכיר אותו, כשהייתי בן 20, חייל בצבא הגנה לישראל, זה קרה לי בפעם הראשונה.

כל פעם כשיצאתי שבת, וכל החבר'ה ואני יצאנו לבלות, החלטתי לגרום למישהי לחייך ושתהיה קצת יותר מאושרת ממה שהיא. לא יודע מאיפה זה בא לי, מאיפה זה נחת עליי, איך חשבתי על זה - אבל עם המחשבה הזו התהלכתי.

לא הטרדתי אף אחת, לא ניגשתי וכפיתי את עצמי, והאמת שאני לא זוכר איך בדיוק התנהלתי - אבל היא עיקרון מנחה. לגרום למישהי לחייך סתם ככה, כדי לעשות טוב וכדי להרגיש טוב. בטח עוד אספקט של השליטה אצלי - לגרום לה הרגשה טובה מבלי לדרוש כלום. מעניין.

מפה לשם, לאחר תקופה שזה מה שקונן אצלי במחשבה, הכרתי את החברה הראשונה שלי. 

מחשבה יוצרת מציאות זה אמיתי. זה קרה לי לפני עשור בלי שידעתי מה אני עושה, אבל זה עובד. מזמין את כולכם לנסות גם.

אז כרגע הוייב הוא וייב טוב, רק צריך לזקק ולדייק אותו למה שאני באמת רוצה. לא בטוח שאני אשיג את זה כאן, אבל לאט לאט זה יגיע. יש תחושות טובות באוויר, כמובן לצד פחות טובות.

צריך להיות נינוחים, קלילים, לא לקחת ללב, לדעת מתי זה טוב ובריא להישבר ומתי זה לא, להבין את הזולת והמצוקה שלו, לעזור לו, להיות מוקף באנשים טובים שמשרים עלייך הרגשה טובה ומוציאים את הטוב שבך - ולא את הצדדים המוכרים והאלה שמזמן כבר הבנת שאתה צריך להיפטר מהם כדי להתקדם בחיים. 

סביבה תומכת, שתגדיל אותך ואותה, שתתרום לך ושתתרום אתה לה.

מחשבה יוצרת מציאות.

בעיה שזה בא לי טבעי. באמת שזו בעיה.

להילחם בזה זה לא כיף, לא כיף לעצור את עצמך. ולמה בעצם? למה לעצור את עצמינו?

זו בעיה כשזה לא מתאים בצד השני. and here lies the dilema :

אם זה לא מתאים לצד השני, אז אולי הצד השני הוא פשוט לא בשבילנו? 

למרות שזה מרגיש שהוא כן, 

למרות שיש המון במשותף,

למרות שזה נראה כאילו שנינו מאוד דומים,

למרות שנראה שעברנו את אותה הדרך.

משגע אותי. 

כן, אני נאמן לעצמי ואמשיך להיות, רק זה כל כך כואב שדווקא כשזה היה נראה לפחות קרוב, ולו מהיכרות של זמן קצר, הצד השני לא רצה ולא סיפק סיבות לדחיה גם. שזה בכלל מערבולת.

לא ציפיתי להתאהב כל כך, ועוד לאחר זמן כ"כ קצר. אבל זה פשוט קרה, רק שזה לא קרה בצד השני.

וזה חרא וזה כואב, ושנים לא היה לי את זה.

***מליון קישורים פיקטיביים של שירים ליו טיוב שיכולים לבטא את ההרגשה מונחים ממש בשורה זו**

Elton John - Your song

It's a little bit funny this feeling inside

I'm not one of those who can easily hide