יותר אנחנו רוצים. רואים יותר,מתכננים יותר.
יותר קשה, כואב, חזק, סגור, אינטנסיבי אתה אומר ומשהו אצלי זז, מחפשת את הפירוש, הדוגמה.
אתה יודע. אתה מכיר. מטפטף דוגמה, גורם לי לטפטף.
לצפות, לחכות, לרצות.
יותר.
שואלת שאלות, תוהה תהיות. ביני לבין עצמי ביני לבינך.
זה לא מוכר לי. גם לא לך. תצליח? אצליח?
ומה אם...
ובינתיים מתהלכת ערומה בבגדיי מוכנה בכל רגע שתבוא, תיקח את מה ששלך.
זו המהות אתה אומר ואני טוטאלית.
השליטה בי טוטאלית.
כל פעם יותר.
מנסה למצוא פירצה, ללכת מסביב, להמתיק את רוע הגזרה. מתחכמת אתה אומר ואני יודעת שתכף יהיה קשה יותר.
בין כסה לעשור, בין דבש, תענית וסוכה אתה שומר שתהיה מסגרת, שימשיך לכאוב.
הכאב מתפשט גם מרחוק מזכיר את מקומי. יותר חזק אתה דורש. תמיד יותר.
תכף יפורקו הסוכות, הסתיו כבר פה. יותר נעים.
ואני אבוא ואראה, ארגיש, אשמע, אדע. אהיה יותר, אכאב יותר, אתענג יותר, אתן יותר.
ואתה תבוא, תפרוק ותכאיב יותר, תדרוש יותר, תחדור, תצא, תצליף יותר.
"יהיה קשה?" אני אשאל לפני
"היה קשה?" תשאל אחרי
ותמיד התשובה - יותר.