כותבת אותנו

לכל דבר הזמן שלו והחושים מתעוררים לחיים בדיוק ברגע הנכון, בדיוק בכאב הראשון.
משהו עמוק ומנומנם בפנים מתעורר לחיים והכל ברור יותר, צלול יותר, חד וכואב יותר.
זמן רב שאתה אוחז בשוט אבל אחיזתך הפעם היתה שונה. ניגשת ואחזת בו כאילו כף ידך התגעגעה למגעו ומכולך קרן הצורך להשתמש בו. היטבת להשתמש בו כפי שהיטבת להשתמש בידיך.
אוחז בקצה הרצועה שעל צווארי, אוחז באוויר נשימתי, אוחז במהותי.
מהמקום הכי נמוך תמיד תוהה האם אצליח להתרומם. תמיד מצליחה מחדש.
רגעים רודפים רגעים ואני צמודה למראה. הזכוכית קרה על גופי אתה רותח וגועש בתוכי.
זמזום נשמע בין רגליי שמעורר בי תחילה חיוך ואז גלים לא מוכרים של עונג שטרם הכרתי וכמו עם השוט גם כאן אתה אוחז ומוביל לפורקן רטוב ומטורף.
שקט עוטף אותי.
הרבה אחרי עוד ארגיש אותך עליי ובתוכי ורק מחשבה אחת הולמת בראשי
עוד!