לאט לאט היא הרגישה שהיא משתחררת מעצמה, מרגישה משוחררת...
ידיה האזוקות מעל ראשה היו שעונות על הקיר. רגליה פשוקות, גופה עירום, שיערה פזור.
הוא ניגן על גופה מנגינות כאב ועונג. צליל הצלפות ידיו מול צליל אנחות תשוקתה, צליל קריאות כאבה מול מילותיו השקטות, המכילות.
גופה קושט באדום בוער ובוהק. לרגעים ארוכים כפות ידיו הכאיבו, לרגעים עינגו והרגיעו. לחייה היו סמוקות, שיערה סתור, ציפורני ידיה ניסו לשרוט את הקיר כשהכאב חלף בגופה.
המנגינות על גופה המשיכו בעוצמה גוברת עד הדמעה הראשונה. כשהיא זלגה, זלגה אחריה השניה והשלישית והמנגינות התחילו להאט את הקצב.
לאט לאט היא הרגישה שהיא משתחררת מעצמה, מרגישה משוחררת לתת את כולה בלי בושה ובלי שליטה ומעצורים.
לשם בדיוק רצה לקחת אותה.
כשסכר הדמעות נפרץ כולו שוחררו ידיה והיא קרסה ישר אל בין זרועותיו, מתנשמת במהירות, אפופת כאב, שחרור ועונג.
רגעים ארוכים ישבה בין זרועותיו המכילות והמחבקות והרגישה בדיוק במקום הנכון לה. מקום בו היא חשופה כולה, מוגנת, מתמסרת ואהובה.