לפני 6 חודשים. 19 במאי 2024 בשעה 20:54
"עכשיו אני יודע שמה שאמרת זה נכון.
את לא נסיכה, אבא לא מלך ולאמא אין ארמון."
---
שתיינו קצת פצועות,
אחת את השנייה חותכות.
הפגמים והסריטות, הלילות שלא ליליות.
הימים שלא עוברים, השמים האפורים.
כמה שרציתי, האם ממש ניסיתי?
לא יכולתי לראות מעבר לחומות.
שתיקתי חדה, המילות פלדה.
טעות שעשתה לעולם חוזרת על עצמה.
אני עייפה, אהבה אמיתית רוצה
לא משחקי נדמה לי,
לא בערך וכאילו.
רק משהו פשוט שמרחיב את הלב.
משהו שאת החומות ימוטת,
שנוכל לומר דברי אמת.
יופי כה צורב,
כזה שנשאר, לא כוזב.
כשהכאב יהיה טהור,
היא תראה לי את האור.
אני אראה לה עוד סיבה
להיות גם לעצמה.