היום כתבתי פוסט על שיוך ואילוף...
נושקת כמעט לאלף צפיות מחמיא אבל זה לא העינין)
אני רוצה לכתוב על הרגש שלי מתגובתיכם (אלו שקראו) ומה מתחולל בו...
אז נכון שזה מחמיא (התגובות) ונפלא אבל שוב זה לא העיניין..(תודה)
אלו שמגיבים אלי פשוט מוציאים את נשמתי מתוכי כי במסע תמידי לבחון את נשמתי מבפנים
מחבקים אותה, מלטפים אותה, דואגים לה, מטעינים' לי אותה ואז מחזירים לי אותה
יפה יותר , אוהבת יותר, מחבקת יותר, ויותר מכל מסוגלת להכיל את כל היקום!
וכמה זה עצום, שאני מצליחה להגיע למקום העמוק הזה בהם למקום העמוק הזה שהעלה אבק
והם נותנים לי להיכנס גם ללא רשות, כמה זה אומר עליהם, איזה רגש מטורף יש בהם, איזו תעוזה
לקום ולומר עצוב לי, כואב לי, חסר לי, זקוק לי, וכו
נכון זה וירטואלי אבל אגיד לכם זאת אני כל כך מרגישה וחשה כל תגובה כן כן שם בבטן , בלב,
במקום המסתור שלי, איפה שלא יהיה!
ומאידך אתם מפרים לי את הצורה(נשמה) בכל תנוחה שלא תהיה!
אז זו הבמה לומר לכם תודה אנשים נפלאים שכייף לי להמשיך להוציא את נבכיי כי אין לי ספק
שתבינו כל אות!!
והכי מכל כאמור עושה אותי אדם טוב יותר לעצמי ואחכ לאחר!!