מחשבות מהפות

בזמן האחרון רעש חזק בראש, לא מרפה...

מילים מתרוצצות, לא נחות, לא מניחות, משתוללות, מתנגחות, מתגרות כמו מכוניות מתנגשות בלונהפארק במהירות שיא:

תשוקה,פחד,תאווה, כאב, עונג, חמצן, חנק, ליטוף, הצלפה, צייתנות, סקרנות, התמסרות, עוד כאב, עוד עונג, גרביון, פנטזיה חדירה פיזית, חדירה לנשמה, הכנעה, גבולות, דופק , סימון, ברכיים רועדות...

כולן יחד מושכות, צועקות, קופצות , מזהירות, משדלות, לועגות, מתחננות, הגיוניות, עוצמתיות...

ואז הגעת, וקראת את כולן לסדר!כל אחת קיבלה את התרופה המדוייקת לה, מי בקשיחות ומי בעדינות...

ואני... מודה, מכילה, תלמידה טובה, נלחמת בשדים בעזרתך, מודה שבחרת בי, מודה על הקשיחות והרגישות...

רוצה להקשיב לקולך שעות, על כל גווניו...

ועכשיו, אני מתיישבת בשקט לרגליי אדוני, מכורבלת,  נחה, נעים לי.

מתרגלת לסדר החדש, למגירות שבראשי, ממש כמו שיפוץ והשבחת הנכס.

מחכה בהתרגשות לסערה הבאה... סערה פרועה ומרגשת  וחוזר חלילה.... 

"עליתי על רכבת העמק ויש לה מליון קרונות, הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מליון קרונות..." (יהונתן גפן)

שבת שלום אדון שלי

הערב, לבושה בשמלה הקטנה שביקש, לק אדום שאמר ותספורת חדשה... נכנסת למכונית ומנסה לחייך לעצמי בביטחון,

ורק הברכים מסגירות...רועדות .  כמו כל פעם ראשונה

ואצלו בחניה, מנסה לזכור כל ההוראות:כנסי, צעדים, פנים לדלת, לא להסתובב, וברקע מוסיקה מטריפה, כאילו בתאום מושלם לאדרנלין המהול בפחד שלי.

חושך, נרות, ריחות...  ומתוך החשיכה הוא מגיח, לא רואה אותו, רק מריחה, עסוקה בלנשום. הוא עוטף, מחבק מלטף, לוחש, מרגיע, ממלמל. 

גופי רועד וקולו מרגיע אותי, וידיו העוטפות משדרות לברכים להרגע... וזה פשוט קורה

את מקום הפחדים תופסת הסערה, ההתרגשות מהלא נודע, ההתמסרות, החיוך, כי לא יכולה בלי. גם במחיר של עונש. כן כן, קצת מורדת

כיסוי העיניים מכריח את כל חושיי להתחדד, חוש הריח- גופו,ריח מוכר לי, מנסה לזהות,

חוש השמע על הפלייליסט המטורף ועל צעדיו כשמשאיר אותי לבדי,

וחוש המישוש, מחכה שירשה לי למשש את פניו

והוא, הוא לא ממהר... נותן לי להתרגל למקום ואליו, מפליק קלות ומנשק בו זמנית, וקולו מלווה אותי, בטוח בעצמו.

ואני? אני עפה, אני סקרנית, אני סוערת, אני מגורה, 

הוא עולה בעוצמות ברגישות, בדייקנות, קורא את גופי, מפתיע אותי פעם אחר פעם

אני רוצה לקבל הכל ולהעניק לא פחות.מרגישה שאתפוצץ אם לא אתן דרור לאנרגיות הכלואות בתוכי.

עיניי מכוסות והוא שולט בי בעדינות ובונה את הסשן להפליא  "סשן הכרות"

ואני פשוט מתמסרת ונותנת לו להוביל אותי, נותנת דרור לגופי והשיאים לא מאחרים להגיע.. הללויה (הללויות)

ברגעים אלה אני מדברת עם אלוהים ועם המנורה וכל מי שמוכן להקשיב כי אני מפתיעה את עצמי ואותו...

רוצה להודות לך על 6 שעות של שכרון חושים,

6 שעות מפתיעות בעדינותן וקשיחותן, סוג של הזייה משובחת

סומנתי על ידך אדון שלי,

נושאת הסימן בגאווה

מתכרבלת בפוך שלי, לילה טוב 

... חושך מוחלט סביבי, פוסעת לאט, מגששת, ידיים קדימה, לצדדים מנסות להאחז, למשש... אויר צח , שחור ושקט.

מתוך העלטה, זוג עיניים מביט בי, רק עיניים, ועוד אחד, ועוד אחד....ואני מסתובבת, מוקפת, והן ממצמצות... טובות, טורפות, רעות, צדות, מוטרפות, עדינות, מחבקות, דוקרות, משפילות, מעריצות...

לחץ בחזה, פחד, קפאון... לפעמים שכרון, שברון,  ואפילו רגעים קטנים של אושרון..

מתרגלת... נעים לי בחושך הזה... כבר לא פוחדת, מסתקרנת

**מזכיר לי ספארי שהייתי באוגנדה... היפו'ס וחיות אחרות לוטשות עיניים בחשיכה במעגל הרכבים החונה, פשוט מתבוננות... לומדות, ולא זזות, כולם הלכו לישון...ונותרתי להתבונן חזרה, מרותקת לעיניים שלהן...

העיניים שלי, פקוחות לרווחה, עירניות, שומרות, מגוננות,מרותקות

העיניים שלי מרגישות כמו ילדה בחנות עם המון סוכריות צבעוניות, אסורות, קורצות, מזמינות

העיניים שלי, פוחדות שאפגע

העיניים שלי, קוראות בשקיקה, והטרוף מעקצץ, מטפס

העיניים שלי בטרפיק מטורף, מה קודם למה.

העיניים שלי יוצאות מחוריהן בפראות,

העיניים שלי מצועפות, מתביישות

העיניים שלי מוטרדות, מה אמיתי ומה פחות

העיניים שלי מתרגשות, לא נעצמות

העיניים שלי בועטות, לא רוצות לישון

העיניים שלי נאבקות אחת בשניה, לעוף או להשאר, להסחף או להשמר

העיניים שלי מוצפות, פרפורי גסיסה של הישן, נאחזות במוכר

מזכירה להן לקחת נשימה, להמשיך במסע

מטורפת על העיניים שלי, כבר אמרתי?