בזמן האחרון רעש חזק בראש, לא מרפה...
מילים מתרוצצות, לא נחות, לא מניחות, משתוללות, מתנגחות, מתגרות כמו מכוניות מתנגשות בלונהפארק במהירות שיא:
תשוקה,פחד,תאווה, כאב, עונג, חמצן, חנק, ליטוף, הצלפה, צייתנות, סקרנות, התמסרות, עוד כאב, עוד עונג, גרביון, פנטזיה חדירה פיזית, חדירה לנשמה, הכנעה, גבולות, דופק , סימון, ברכיים רועדות...
כולן יחד מושכות, צועקות, קופצות , מזהירות, משדלות, לועגות, מתחננות, הגיוניות, עוצמתיות...
ואז הגעת, וקראת את כולן לסדר!כל אחת קיבלה את התרופה המדוייקת לה, מי בקשיחות ומי בעדינות...
ואני... מודה, מכילה, תלמידה טובה, נלחמת בשדים בעזרתך, מודה שבחרת בי, מודה על הקשיחות והרגישות...
רוצה להקשיב לקולך שעות, על כל גווניו...
ועכשיו, אני מתיישבת בשקט לרגליי אדוני, מכורבלת, נחה, נעים לי.
מתרגלת לסדר החדש, למגירות שבראשי, ממש כמו שיפוץ והשבחת הנכס.
מחכה בהתרגשות לסערה הבאה... סערה פרועה ומרגשת וחוזר חלילה....
"עליתי על רכבת העמק ויש לה מליון קרונות, הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מליון קרונות..." (יהונתן גפן)
שבת שלום אדון שלי
