סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות מהפות

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...
לפני 8 שנים. 2 באפריל 2016 בשעה 15:35

שוכבת על המגבת בים, בירות, דיבורים, מטקות וחוף חצי מלא...

אין תחליף לשמש המלטפת, מים קרים וחברים טובים

מוצאת עצמי מתנתקת, אוזניות למוסיקה טובה, משחקת עם עצמי משחק מי כלוב ומי לא, מי מצניעה סימנים על הישבן ומי היתה מזדעזעת מעצם המחשבה.מכירה את שפת הגוף, התנועות והמבטים...

אחכ מתהפכת על הבטן, זוקרת ישבן מעט מעלה, תנועה בלתי נראית כמעט, צייתנית משהו. מדמיינת... אותך, מגיע, בועל בלי התראה , בועל בלי חשבון וזה מעיף אותי וזה מרטיב אותי והחיוך זה הדבר היחידי שיכול להסגיר אותי.

 

שבוע טוב חברים

לפני 8 שנים. 6 במרץ 2016 בשעה 23:48

היום עשיתי את הלא יאומן ונצמדתי לקול ההגיון

הדבר המופלא הזה "בין האוזניים" שלי, דהיינו המוח העליון, גבר, בקושי רב יש לומר,

על הדבר המופלא הזה "בין הרגליים" שלי, דהיינו מוח תחתון.

 

למרות שכל כך רציתי, אפילו הרטבתי, כמעט נשברתי... ידעתי שבזכותו אעוף רחוק... אגיע לשיאים חדשים, בטווח הקצר,

כמו שידעתי שבגללי ההתרסקות תגיע..שוב.  התרסקתי מספיק כי עיגלתי. לא בא לי. רוצה תפור עלי.

 

בחרתי לא להתפשר. ולא להסתפק ב"תנאים" שהוצעו לי.(מטורררררפת!! אני שומעת צרחות מלמטה)

 

אז צל"ש לי ובכל זאת,

לא מצליחה לשמוח כרגע עם המוח העליון שלי, והתחתון רוצה להרוג אותי

ימים יגידו...

שיבוא כבר...העונג הבא

 

 

 

לפני 8 שנים. 21 בינואר 2016 בשעה 13:48

חושבת שהצלחתי  ל א ל ף  את גופי לספוג כאב ולמתוח גבולות, או שמא... הוא אילף אותי  (יש מצב)

ובתוך השלמות הזו (:  ,

יש רק איבר אחד, קטן, מיומן,רגיש, בועט ומתחצף שנצמד לאמת רק שלו, לא משנה כמה אשחד.

ובכל פעם הוא  מ ע ל ף   אותי מחדש, מתווכח איתי, נופל וקם איתי, מחזק אותי ובוכה איתי

בלעדיו חיי אינם חיים... נו, תרתי משמע,

לקצוות הטוב והרע

לב שלי, תודה לך שאתה כזה סורר ואמיתי

תמשיך להתעקש, בסוף נגיע

 

 
 
לפני 8 שנים. 11 בינואר 2016 בשעה 22:37

 

היה לי יום היום, כל כך טוב, שהחלטתי לדחות למחר, את ההכרה - כמה החיים שלי עומדים להסתבך...

"...נשכבת, נוגעת בעצמה, נוגעת ונרדמת, לילה טוב מיה..."

 

"למיה יש אקדח
הוא טעון אצלה בראש
מסתובב נחש
אני מסתובב אצלה

מורידה שמלה
מחנות יד שנייה שהבאתי לה

לפעמים היא מכשפה
ועכשיו היא פיה טובה
היא רוצה אותי היום
אני נשאר אצלה לישון

מורידה שמלה
מחנות יד שנייה שהבאתי לה

מיה רוצה לבכות
אז במקום
היא אומרת משהו
מצחיק אצלה בראש
היא מכבה את האור

נשכבת נוגעת בעצמה
נוגעת ונרדמת"

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 10 בינואר 2016 בשעה 19:29

חייבת ל ש ח ר ר את השדים מתוכי, כבד לי כבר, 

רוצה לצעוק החוצה את הגוש הזה שגדל בתוכי למימדי מפלצ..

להרעיש את השקט כי הוא לא באמת אמיתי

ואחכ רק להיות שם...

בשקט, בדממה, בכניעה.

 

 

לפני 8 שנים. 29 בדצמבר 2015 בשעה 22:51

סוף דצמבר, מסביבי מסכמים שנה, בעסקים, בחיים, בחברים,

בדרכ אני לא, אבל השנה היתה שנה שונה, ראשונית בהמון מובנים

הדבר היחיד שלא ישתנה השנה, אלו חגיגות הסילבסטר. לא חוגגת. לא בשם העיקרון אלא בשם האכזבות...איכשהוא תמיד משהו היה משתבש. תיק שנסחב איתי כבר כמה עשורים והפסקתי לחפש חויה מתקנת.

אז מה היה לי השנה.

מקצועית השנה היתה לא פשוטה, מאתגרת והחודשיים האחרונים הוכיחו שההתמדה משתלמת.

משפחתית, אתגרית לי ולילדיי, והחודש האחרון... שיפט מטורף, WE BEAT THE SYSTEM

ואישית, השנה הגעתי ל"גן עדן גיהנום" הזה שנקרא הכלוב, מקום שאיפשר דרור לפנטזיות שלי, לחקור וללמוד את עצמי מחדש, להתנסות, להתמסר, להתגבר על פחדים, לסרב למה שאני עדין לא מסוגלת / רוצה  לשחרר, לדייק ולחדד עם מי אצא למסע ועם מי לא. לצבור בטחון לסרב, להתאהב, להתלהב וללכת עם הבטן. ואיך לא, ללכת עם החרמנות,

שהרי היי, נזירה אני לא!

 בצעדיי הראשונים , הרגשתי שאני צועדת בעלטה מוחלטת בסמטאות הפתלתלות פה, וכל מה שאני רואה, בעצם מרגישה - זוגות עיניים נעוצות בי, ממצמצות, בודקות, כמעט ממששות, חלקן בתאווה, חלקן בטרוף וחלקן עדינות, לוחשות...

למדתי שחלקן מסוכנות, חלקן באמת טובות אלי וחלקן פשוט לא מתאימות. 

החוויה היתה לי מטורפת בעוצמתה, מעוררת ומסחררת... כי אני אוהבת להתחכך בקצוות , ואחכ מעכלת (:

הגיע רגע בו לא יכולתי להכיל יותר את העוצמות הללו, 

חיפשתי קצת שקט...לעכל מה קרה לי פה

היום אני במקום אחר, בטוח יותר, מודע יותר

מודה על שנה מאתגרת ונהדרת ויודעת שהבאה עלינו לטובה תהיה עוד יותר, מלאת אור, והעיניים לא יפחידו כבר (כמעט).

מוכנה להתמסר, להתנסות, בלי אגו ויחד עם זאת, עם עמוד שדרה ולא להתנצל על גבולותיי. אהיה שם עבורו עם הרבה כבוד, והוא לא פחות מזה עבורי.

אנרגיות טובות באויר, אני אוהבת את זה. זה מעורר ומרגיע אותי בו זמנית.

יאללה חברים

שתהיה שנה בת זזזונה

 

לפני 9 שנים. 27 באוגוסט 2015 בשעה 12:00

צחקתי לעצמי ורציתי לשתף את חבריי הוירטואליים אך לא פחות אמיתיים כאן.

קצת תמימות, קצת נוסטלגיה, לא תזיק בסדום ועמורה פה ((:

ומה... נמחק לי כשניסיתי "לעצב " יפה לכבודכם

אז זהו, נגנז לבינתיים עד המוזה הבאה

הנושא התחיל ב :

 מציצה=אינטרס או נתינה

שיחת וניליות אבל שוות,

המשיך לפרופיל הבולעת..

והסתיים במסקנה חד משמעית

ממש מצטערת, זה עוד יחזור לי

שתהיה שבת טובבבבה

לפני 9 שנים. 23 באוגוסט 2015 בשעה 10:20

אתמול  נענשתי.

ידעתי שאגיע לסשן אלים, כועס, משפיל. טרח להבהיר. ניתנה לי הבחירה לוותר. נראה לך?

אנלא צייתנית.. בלשון המעטה, אבל סקרנית בשביל 50 נשים

נכנסתי. שאננה מדי יסתבר בעתיד. רק גרביוני רשת לגופי .שונאת גרביוני רשת.

אצל האסקימוסים הארוח  חמים יותר.

עכשיו מגיע הרגע בו אני נאבקת עם ההגיונית שלי... אל תפרטי!! מביך.. מביש.. לא שפויה.. יו ניים איט

ואני מנצחת אותה כהרגלי בכלוב:

 

כיסה עיניים. סטירה!(חצה את הגבול הראשון שלי)

קשר לכסא עץ חשוף וקשה, אזיקי מתכת ידיים מאחור והרבה חבל. ואחד גרביון רשת מזויין.

גלגל כאב שרץ לאורכי ולרוחבי, שוט פלוגר בירכיים וקולו המהפנט ברקע למה מגיע לי כל הטוב הזה.

סטירות, דמעות, יוצאת מדעתי

אמר דברו, ויצא.

נשארתי עם ההלם המוסיקה בווליום מטורף שמטריפה את עצביי (וזה נדיר)

מצח מקומט- מה לעזאזל קרה פה עכשיו (באמת יצא? יושב מולי?)

40 דק של רכבת הרים הזויה ורועשת

כל סקאלת הרגשות אצלי ביחד בקונסוליום לא מתורבת, צורחים, מכות, רבים ואני בבועה שלי, מבחוץ.

הרציונל נלחם בצורך לחוות

ההגיון ברצון לחקור

ועורכת הדין שלי באסירה הכנועה.

רגע -  איבוד שליטה, קלסטרופוביה, כאבים

ורגע - תאספי תצמיך. תנשמי. לא כואב. לא לוחץ. את לא בוכה. רגועה... מרחיבה גבולות

הוא חזר אלי, עם גלידה. גלידה???

הייתי ממוטטת, ים של דמעות, אפיסת כוחות, כעס, תסכול, חולשה

לקח לנו קצת זמן להרכיב את עצמי מחדש...

היה מאלף ומעלף, רצתי מרתון.

הבוקר כתבתי לו:

"בוקר טוב אדוני

חושבת המון על אתמול

על הכנות שבך

על מי שאתה עבורי

על מה שאני מאפשרת לך או לא

על מה אתה עושה לי... פיזית ונפשית...

ואני רוצה שתמשיך (:

ואין לי שום סיבה הגיונית לענות לרציונלית שבי, שמחפשת להבין. למה?

ככה

יום נהדר שיהיה לך"

 

לפני 9 שנים. 20 באוגוסט 2015 בשעה 20:54

"הקרבה" מילה מעניינת,

פרשנותה תלויה במוזה בה אתה נמצא...

תגיע ממקום נמוך, תרגיש קרבן

תגיע בקריזה, תרגיש מנוצל

תגיע ממקום של נתינה, אהבה והערכה... תרגיש עילוי , שמחה ורצון לרצות ...

 

היום אני במוד שמח, מוקיר את הטוב שאופף אותי ואת אדוני שעוטף אותי,

מאושרת להקריב את עצמי לפקודתו של אדוני

בהמתנה לעונג הבא....

לפני 9 שנים. 17 באוגוסט 2015 בשעה 20:08

קחו תערובת של

נשלטת ירוקה,

קצוות,

גיימבלרית,

 

הרצון לרצות את אדוני מול האינסטינקט לא ללכת לאיבוד,

תקבלו את ההארדקור של רכבות ההרים:  שני לופים, פליק פלאק ובורג...  

אדרנלין, פחד, סחרחורת 

וכשהיא עוצרת ואת יורדת...תשכחי מללכת בקו ישר.

אז עליתי על אחת כזו, עפתי, חזרתי, רבתי, בכיתי, לא ויתרתי, לא ויתרנו... בחרנו... בזכות סבלנותו.

ועל כך מודה לו, על החיבוק, על השקט, על החיוך ועל הבטחון

וכעת... כל מה שבא לי זה

Fade Into You

פשוטו כמשמעו

לילה טוב