סוף דצמבר, מסביבי מסכמים שנה, בעסקים, בחיים, בחברים,
בדרכ אני לא, אבל השנה היתה שנה שונה, ראשונית בהמון מובנים
הדבר היחיד שלא ישתנה השנה, אלו חגיגות הסילבסטר. לא חוגגת. לא בשם העיקרון אלא בשם האכזבות...איכשהוא תמיד משהו היה משתבש. תיק שנסחב איתי כבר כמה עשורים והפסקתי לחפש חויה מתקנת.
אז מה היה לי השנה.
מקצועית השנה היתה לא פשוטה, מאתגרת והחודשיים האחרונים הוכיחו שההתמדה משתלמת.
משפחתית, אתגרית לי ולילדיי, והחודש האחרון... שיפט מטורף, WE BEAT THE SYSTEM
ואישית, השנה הגעתי ל"גן עדן גיהנום" הזה שנקרא הכלוב, מקום שאיפשר דרור לפנטזיות שלי, לחקור וללמוד את עצמי מחדש, להתנסות, להתמסר, להתגבר על פחדים, לסרב למה שאני עדין לא מסוגלת / רוצה לשחרר, לדייק ולחדד עם מי אצא למסע ועם מי לא. לצבור בטחון לסרב, להתאהב, להתלהב וללכת עם הבטן. ואיך לא, ללכת עם החרמנות,
שהרי היי, נזירה אני לא!
בצעדיי הראשונים , הרגשתי שאני צועדת בעלטה מוחלטת בסמטאות הפתלתלות פה, וכל מה שאני רואה, בעצם מרגישה - זוגות עיניים נעוצות בי, ממצמצות, בודקות, כמעט ממששות, חלקן בתאווה, חלקן בטרוף וחלקן עדינות, לוחשות...
למדתי שחלקן מסוכנות, חלקן באמת טובות אלי וחלקן פשוט לא מתאימות.
החוויה היתה לי מטורפת בעוצמתה, מעוררת ומסחררת... כי אני אוהבת להתחכך בקצוות , ואחכ מעכלת (:
הגיע רגע בו לא יכולתי להכיל יותר את העוצמות הללו,
חיפשתי קצת שקט...לעכל מה קרה לי פה
היום אני במקום אחר, בטוח יותר, מודע יותר
מודה על שנה מאתגרת ונהדרת ויודעת שהבאה עלינו לטובה תהיה עוד יותר, מלאת אור, והעיניים לא יפחידו כבר (כמעט).
מוכנה להתמסר, להתנסות, בלי אגו ויחד עם זאת, עם עמוד שדרה ולא להתנצל על גבולותיי. אהיה שם עבורו עם הרבה כבוד, והוא לא פחות מזה עבורי.
אנרגיות טובות באויר, אני אוהבת את זה. זה מעורר ומרגיע אותי בו זמנית.
יאללה חברים
שתהיה שנה בת זזזונה
