לא לציפור

אני מתקשה להמנע מהאסוציאציה הזו לאחר כל מסיבת קהילה אליה אני הולך ולא
כי אני "טוב יותר" (כי אני כן) מאחרים או כי בא לי לירוק לבאר שממנה אני שותה
בין לבין (ללא הבדל דת גזע ומין של מפיק המסיבה באשר היא). סביר להניח שאמשיך
לפקוד גם את המסיבות העתידיות כמו נרקומן טוב היודע בדיוק לקראת מה הוא הולך
כשהוא שובר גמילה ובכל זאת עושה זאת.
אתם צריכים להבין שלפני כל מסיבה מתנהלת שיחה קטנה ביני לבין אחד ההאמפרים
האחרים כאשר אני הוא זה המנסה לשדל את השני שכדאי ללכת למסיבה בערב והשני
לעומתי מנסה להניא אותי מכך מאחר והוא אחראי על האיזון ואיכות החיים שלי. מה
שבדרך כלל קורה הוא שאני מקים קול צעקה ואילו הוא מבחינתו (בתור זה אשר אינו
משתמש בכוחנות כנגדי כי זה סותר את תפקידו) מחכה ומופיע לי במסיבה על הבר
ולפעמים ביציאה מהשרותים מספר דקות לאחר הגעתי אליה במבט מרחם ואומר לי:
"אמרתי לך, נכון? אמרתי לך לא ללכת"

והוא צודק. ברוב הפעמים הוא צדק ושלא תבינו לא נכון. רובכם הגדול באמת אנשים
טובים וחביבים עלי אבל המסיבות האלה מזכירות לי תמיד את "חצר הטיולים" בכלא.
רחבת בית הסוהר בה האסירים מתהלכים כי אין עבורם מקום אחר לעשות זאת.
ישנה איזו שהיא הבעת פנים כללית אצל רב האנשים במסיבות שמשדרת עצבות ולא
משנה עד כמה הם יעשו קולות של שמחה. יכול להיות שזה הצבע השחור שיוצר את
התחושה הזאת אבל לדעתי הוא רק מלווה ומשקף אותה. זה נראה כמו מכניזם של
שמחה ולא שמחה אמיתית אבל כמו שאמרתי אני חלק ממנה אז שלא תשאלו אותי
תיכף בהגיה המתבקשת את ה: "מה, אתה לא יהודי..." אני כן ובאתי הנה לסבול.
אני מחבק ומחובק, אוהב ונאהב, מחרמן ומתחרמן, מכבס ותולה ובהרבה מקרים
התחושות האלה נעימות והדדיות ואם אני לא מתעקש להיות טרחן הרי שזאת בדיוק
מטרת המסיבות ודייני בזה. יתכן. אני יודע שיש לי צורך ביותר מהעמדות הפנים
(כולל אלה שלי) עבור הנשמה שלי.

לאור העובדה הקשה והסבוכה בה מדינתנו, מכורתנו, אהובתנו
מילדות, ארצנו, עליה אנחנו מתחרמנים כבר למעלה מששים שנה
בשכבנו ובקומנו בבוקר, מתפללים לשלומה והתקדמותה ימה וקדמה צפונה
ונגבה לפני ואחרי האוכל, מייחלים להיותה מאוחדת! מאוחדת! מאוחדת!
עם אירופה (מה שנקרא "ללכת עם - להרגיש בלי"), חולמים לערוך קניותנו לחג
באירו על כל צבעיו שטרותיו ומטבעותיו ולשלב ברכת בוקר טוב באנגלית
אמריקאית וזאת מבלי לעזוב את הלבנט והלחות - ראוי שנזכור דבר מה חשוב
שהוא עמוד האש הקיומי שלנו : איכותנו האנושית.

לפיכך ועל בסיס הדברים הנ"ל התכנסתי אני וחברי מועצת ההאמפרים באשר
הם, למען עתידנו והתפתחותנו האישית והחברתית כדי להכריז קבל עם ועדה
על כך שאין אני :

שולטת.
נשלטת.
סאבית.
דומית.
מלכה.
שפחה.

לא יקרה. בדקתי. חפשתי בבויידעם אולי נשכחתי. נאדה. יוק. גורנישט. אני גבר !!
(מי שצחק עכשיו - ישלם).

גברים יקרים, סאבים, שולטים,
עתיד המדינה והחברה תלוי בכם. אנא קראו פרופיל והשתדלו להניח לנואשות
(או ההתלהבות) ההורמונלית שלכם בטרם אתם פונים. וודאו כי אתם מבינים
את אשר קראתם ואם בכל זאת לא הבנתם והחלטתם לפנות אלי בתור "מישהי"
(רבים מחבריי הטובים הם "מישהי") השתדלו לפחות להביע ספק כלשהו
בפנייתכם למען לא תופיעו כמגוחכים. גורל האומה בידיכם, חברים.

(רמז: נסו לגלגל על לשונכם: "כן, המלכה האמפרי" ותראו איזה TURN OFF).

צאו לדרך !
בהצלחה !

דום דלואיז.

כל כך התאים לי שימות מדום לב כדי שאיכשהו
זה יצחיק אבל למזלו הטוב הוא מת את מיתת
הנשיקה לה רובנו הגדול מייחל.

אשכרה מתחיל להיות מעניין למעלה.
(עד מתי יש הסעה?)

אחד מסיוטי האימה שלי בנהיגה על כביש הוא להכנס אליו בטעות במהירות
גבוהה כאשר הוא מוצף בשמן וכל מה שביכולתי לעשות כדי להציל את עצמי
ממנו הוא תנועות ידיים וגוף המנסות לשלוט במצב כאשר בפועל אני נתון
כולי לחסדי האל יתברך.
במצב בו כל המוח המנסה לנהל את חיי טובע בשמן הפחד גדול אף יותר
וזה כנראה הרגע בו עלי לגשת ללשכתו של בורא עולם ולרוקן משם את תיבת
הדואר שלי. בטוח יש שם כמה "הודעה שניה".

באמת שאין לזה קשר לעובדה שאני שמאלני מניאק עוכר ישראל ואוהביה
שמתרגש מכל מעשה פיוס שהוא גם כשאינו נוגע לחיי ולא בגלל שיש לי
עניין כלשהו לראות את אורי זהר קופץ שוב לבריכה של ככר מלכי העיריה,
וממש ממש לא בגלל שגברים מתות עלי והעיסוק בארוויזיון כלשהו מעבר
לשנים שטל ברודי ניצח עם אבאניבי בואכה הללויה משעמם לי את התחת
אני מוצא מקום לציין שהשיר שמוגש השנה בבצוען של אחינועם ניני ומירה
עוואד (מאיפה היא באה זאת. היא טובה וכוסיה לא קטנה בזכות עצמה)
מגניב אותי והוא נשמע "שיר זוכה". כמו נגיד "מפלגת שלטון" ? אז לא.
בטח קיטש אבל קיטש איכותי.

מי צריך פרוזאק כשיש את זה:

"לא בגלל משהו, משה...תוציא תוציא...אל תעצור אבל יש לך עוד הרבה?
כי הבורקס בתנור וחארם שישרפו. שישרפו העתונאים אם כבר אבל לא חבל
על התבנית?
אתה רוצה עם ביצה על יד?
טוב אז אני אשאיר על הפלטה שיהיה לך אחרי הבית כנסת".

(גילה מתחילת הכהונה נראתה לי כמי שהוציאו אותה ממזנון ועד העובדים המסובסד
בו עבדה למשהו שלא רצתה בו עבור עצמה).

אבל ההערכה שלי היא שקולות החיילים יגיעו במלואם הרבה
לפני שקצב יסיים את המופע שלו. בכל אופן נצטרך להמתין לתוצאות
האמת בבוקר ולראות האם קצב נותר בנשיאותו.

ליסטן, פיפול,

אני אלרגי לפורים באופן בסיסי/ הסטורי/ גנטי. לא יכול לסבול את כל
המגויסות הזאת של" מוכרחים להיות שמח/ עורו אחים בלב שמח".
לא רוצה מסיבות פורים ולא חנוכיות. לא תחרות התחפושת הזוכה ולא
פרעה. פשוט תניחו לי עם כל הסופגניות ממולאות בפרג בואכה מרמלדה.
לא בנוי לזה מנטלית וקיבתית. רוצה לעצור לרגע את כל שגעון השמחה
הזה של מחנה פליטים יהודי מקפריסין ולנוח קצת.
אגב, אם אנחנו כבר כאן למישהו מכם יש טמפון (ולא משומש) ?

תודה מראש.

ההנהלה.

הנה נחתה עלי (שוב) ההכרה בטעות המרה שבצעתי בהמנעותי מללכת
להופעה של פול מקרטני בפארק הירקון. אני יודע שעבר זמן לא מבוטל מאז
וכבר הייתי אמור להכיר בזה אבל לעולם אל תמעיטו בכוחה של ההכחשה.

(ככה זה כשסוער בחוץ ואתה מזפזפ ב-יס מקס שלך אל תוך עולמות שמורים).