לא לציפור

אהוד ברק היום:

"עלינו לטפל ברוח הלוחמים ובכלי המלחמה גם יחד, כאילו מצויה המלחמה הבאה
מעבר לפינה".


כך, תלמידים יקרים, באמירות אויליות ומרושעות מסוג זה מייצרים מלחמה (בעיקר
"מלחמת אין ברירה") אשר לאחריה ישובו להם אותם נערה ונער קרועי לב וחגור
מאובק אל ביתם לצליל בכיים הצורב וכבד השנים של אמהות ואבות שכולים וטריים
העומדים על מפתן ביתה של "משפחת השכול" עם בונבונירה ביד וכמיטב מסורות
ישראל, בעבור שנת כאב אחת לפחות יגשו לערוך סרטי זכרון ולהלחין את שירי המגירה
של יקיריהם הנופלים אשר יושמעו וודאי באחד מימי הזכרון בגל"צ ואם ישאר מעט זמן
איכות של כאב איכותי ישאו עיניהם מעלה במבט נוגה ונשוך שפתיים וימלמלו את המנטרה
הישראלית הטובה והנושנה: "הלנצח נחיה כאן על חרבנו"?


בלתי אפשרי לעזור לנרקומנים אם אינם מודעים למחלתם האמיתית ומייחלים
להרפא ממנה.