לא לציפור

הטקסט הבא אינו יותר מאשר שעשוע ויש לקחת אותו ככזה. אין
לראות בו קשר כלשהו אל נפשות ספציפיות והוא אפילו, שאינו
"מבוסס על סיפור אמיתי":

________________________________________________

אני יודעת שאת מה שהיה לנו גם אתה לא תוכל לקחת ממני.
רוצה שתוריד אותי מטה שוב בדרכך התובענית והמכילה כל כך.
שלא תוותר לי גם כשאמרר בבכי עת נושקת אני את רגליך הכל כך
מוכרות ואהובות.
שתאהב אותי כמו שאיש מלבדך אינו יודע לשורר ואשמע את שירתך
בעודך חודר אלי ומבקע את גופי ונפשי.
קח אותי אליך, אל עיניך, אל תוך זרועותיך הגדולות והחזקות.
נמאס לי להיות במקום "ההוא".
שונאת את עצמי על מה שאני כותבת לך עכשיו אבל גם יודעת שאתה מבין
וקורא אותי הכי טוב גם כשאתה נעדר מילים ומבין בדיוק מאיזה מקום זה מגיע.
אין לך מושג עד כמה אני מרגישה הכי סמרטוטית בעולם אבל איפה שהוא איתך
זה הרגיש לי בטוח בתחושה הזאת. שם ידעתי בית.
לקחת אותי לאותם גבהים אדירים בהם ידעתי שאני רכושך והייתי שלמה עם
זה כמו שלא הייתי עם אף אחד אחר.
זהו.
נדמתי.
אינני מכירה עוד או יודעת מי אני וגם אין לי כוח לברר.
אתה ודאי מרים גבה בעודך קורא זאת אבל משוכנעת לחלוטין וגם אתה (אם
תחשוב על זה לרגע) שזוהי רק דרך ההגנה הרגילה שלך מלאסוף אותי חזרה אליך.
כל כך מתגעגעת לשליטה שלך בי ועל דרך ההובלה שלך.
רוצה שתדרוש ממני.
שתציב לי אתגרים חדשים שיראו כבלתי אפשריים עבורי ושאוכל למרות זאת
לדעת שרק איתך אנצח אותם.
רוצה שתכאיב לי אבל עם העונש הזה אני פשוט מטפסת על קירות.
רוצה שתוביל אותי בעיניך הישירות ותחייך אלי את שפתותיך המזוותות כמו שרק
אתה יודע לעשות ותעלה אותי מהקרקעית החמה והרגילה שלי.
כל כך מתגעגעת לעמידה שלך על דברים כמו אותה פעם שלא אפשרת לי לבחור
באותו מסלול ישן והרסני עבורי.
אתה נתת לי את הכוח והיכולת לראות אחרת.
רוצה להתלטף ולהתעטף שוב בלחש נהימת קולך עת עיני העצומות מבקשות
שינה.
די
איני בוכה עוד.
שקטה.
מתכנסת בעצמי.
מתבוננת.
מצמידה את נשימותיי לזכרונך שכל כך צרוב בתוכי.
הכרית,
הריח,
הד מילותיך האחרונות,
הד מילותיי האחרונות.

_____________________________________________________

האמת, הלוואי ויכולתי לכתוב את עצמי לדעת כך ואין זה משנה מאיזה צד או
מה הנושא. כתיבה כזאת (יהא סגנונה אשר יהא) היא המבדילה בין אמן יוצר
החי עם הבטחה גדולה כלשהי בנוגע ליצירתו לבין אמן אשר ממש מקיים
אותה.
שעשועים והעמדות פנים זה קל וכייף אבל זה כמו לבנות את התזונה הנפשית
והרגשית שלך (שלי) על מקדונלד.