נכון שזה עשוי להשמע כאילו הרגע עליתי ארצה במבצע האחרון מאירן
אבל הספקתי להבחין כבר יותר מפעם אחת בנהגים/ות המרוקנים כלאחר
יד את מלוא מאפרת רכבם הבדלנית בשולי הכביש כי הרי לשם מה
לעזאזל קיימת מאפרה ברכב אם לא למטרה זו בדיוק?
מעולם לא הייתי תולעת ספרים אבל פרסומות הרדיו של רומנים חדשים מרחיקות
אותי מלהיות אפילו תולע. כשמנסים למכור לי ספר כמו פרומו עילג לקולנוע אני נכבה
(כבה. לא קשור ל-48) מיד מעצם הנלעגות. ספרות היא שפה אחת וקולנוע זאת
שיחה אחרת. חשוב שתעבירו לנוגעים בדבר.
פרזנטורים?
היש נמוכה וחסרת בטחון עצמי מהגדרה זאת?
בצמתים מסויימים קיימים שלטים צהובים ובהם כתוב:
"נהג, אנא המתן בסבלנות לאור הירוק"
בול כמו בשוייץ.
____________________________________
אני מניח שהגיע הזמן להשכיב את מדינתנו לשיחה שבועית קבועה
בשילוב עם טיפול תרופתי.
(עוד דקה נשוב).
לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 21:51
