לא לציפור

כשבתי קפה היו בתים.
כשהפוך היה דוחה ו"דיצה" לא ספרה את "תמר".
כשקשישים היו פולניות ופולנים על טהרת ה"אוי יוי יוי" בלבד.
כשפורמייקה הייתה פורמייקה.
כשדיזינגוף היה דיזינגוף ולא רק סנטר או מאיר.
כשדיזינגוף פרישמן היה צומת חשוב הרבה לפני צומת השלום.
כשהמשרד של פשנל היה ממש למעלה.
כשיגאל אלון ישב לקפה עם אלתרמן בכסית כמקובל.
כשקולנוע אסתר היה קולנוע ולא מלונית.
כשמיץ סחוט היה תפוזים בלבד או מקסימום גזר.
כשקיץ היה קיץ ולא רק סכנה קיומית מייגעת.
כשלאייבי עוד לא היתה ספינה אבל לפחות כל "קליפורניה" היתה שלו.
כשלסגריות רויאל ואסקוט היה ריח נורמלי לצד הקפה הדוחה.
כשאף אחד עוד לא חשב על רטרו כי לא היה את מה לרטר.
כשאיש עוד לא חשב כמה אתגעגע לתקופה שמעולם לא חייתי בה.
כשעוד היתה מדינה על אף חיתוליה וצליעתה החיננית.

(הולך להרביץ מחר קניה אצל שניידמן ואיווניר. שישרף הכל. חיים רק פעם אחת).