לפני 16 שנים. 28 באפריל 2008 בשעה 19:19
שיר מפי ורה לין (כמה שאני לא מנסה אני שומע את דן כנר מקריין אותי כרגע)
שהיה מאד פופלרי באותן שנים (39-45) על הבנים והגברים שיוצאים למלחמה
ואיש אינו יודע אם ומתי ישובו. כאן הוא מוגש לכם (תודה דן) על רקע תמונת הסיום
האירונית של פטריות אטום מרהיבות מתוך הסרט "דר' סטריינג'לאב":
מאחר וברור לי כי הנרקומנים שביננו יחפצו לראות את כל הקטע המלא של פיטר
סלרס והיד המשתלטת עליו טרם השמעת השיר אז הנה הוא כאן לפניכם:
(ארצה, דן !!!)
&feature=related
(מחר נמשיך).
