אני מודע לעניין שצפון הארץ רבתי מופגז ושאין תרופה לאיידס וילדים באפריקה מתים כמו
זבובים כל כמה שניות וגם שרוחמה אברהם עדיין חברת כנסת אבל מי שלא שמע את המציל
הקבוע מזה שנים של חוף שרתון (מציצים) לא שמע יתוש מימיו. זה איכשהו נסבל אם מגיעים
לבקר שם כמה פעמים בשנה אבל כשהרמקול שלו חודר אל תוך ביתך כל שאיפותיך מתנקזות
לאחת והיא ללכת ולקנות רובה דו קני ולרסס אותו (נו,טוב. קודם את הרמקול, בסדר).
בימים אחרים יש מציל אחר וענייני שהקריאות שלו ברמקול קצרות, ענייניות ובווליום סביר.
סוג של מוסיקה מרגיעה כמו:
"נא לא לעבור את הדגלים האדומים. הרחצה שם אסורה. תודה"
או
"אבד ילד כבן 4 עם בגד ים צהוב העונה לשם דני. כל המוצאו מתבקש
להביאו אל תחנת ההצלה. תודה."
עכשיו, בפי מצילנו הקרצייתי שתי קריאות מהסוג הנ"ל תשמענה לגמרי שונה. למי שלא
מבין - הוא בעל החוף. הוא לא נותן שרות אלא מארח אותך אצלו. הוא הביא את החול והים
וגם את הרשרוש של המים. הוא מזכיר לי את הסופנאצי מסיינפלד (שאגב, הייתי במרקיה האמיתית שלו והוא אכן מפחיד) שמשתלט לך על האויר.
אצלו זה ישמע כאילו הוא עומד לקרוא שיר של ביאליק או טשרניחובסקי בהברה האשכנזית והמילעלית ובקול חזק, איטי ומתמרח:
"למה ילד למה? כן, אתה עם הבגד ים הכחול. לא לעבור את הדגלים האדומים. מה, זה כל
כך מסובך להבין? מה, אני אומר לך את זה סתם ככה בכוונה? זה מסוכן. תאמין לי לא כדאי".
או לגבי הילד:
"שימו לב שימו לב כל המתרחצים. אני מבקש לרגע את תשומת ליבכם. אבד ילד קטן עם
בגד ים צהוב העונה לשם אורי. כל המוצא אותו מתבקש להביאו אל תחנת ההצלה. אמא שלו
כאן מחכה לו בדאגה"
(ואז במקרה תוך כדי הילד נמצא)
"תודה רבה לכולכם. הילד נמצא. תמשיכו להתרחץ ולבלות לכם ותודה רבה לכם מקרב לב"
בקיצור, די ג'יי מתוסכל שלא התקבל להגיש את ציפורי לילה והחליט במקום זה להיות מציל.
לפני 18 שנים. 29 ביולי 2006 בשעה 14:10
