לא לציפור

יום ועוד יום עובר והיהירות הישראלית והעלק מנהיגותית עושה לי לצרוח בבטן
ומשם לבלוג ומשם אט אט לאולקוס ומשם הדרך קצרה למחלות כמו סרטן ושאר
פירות-ים אחרים.
למה לעזאזאל כשמגיע הסורי מדמשק ומושיט יד לפיוס אנחנו מתעלמים ממנו
בדומה להתעלמות שהתעלמנו מהיוזמה הסעודית (שהיתה מצוינת עבורנו) בימי
שרון?
בעבר אמרנו "לא" למשא ומתן עם הסורים כי התנאי שלהם היה הסכמה מראש
לויתור על רמת הגולן והנה מגיע הילד מדמשק ואומר: תפאדל. ללא ויתור מראש.
בואו תחשפו את פרצופי האמיתי.
הכל מוגש לנו על מגש של האמא של הכסף ואנחנו חארות בני חארות עלובי חיים
ונפש - שכנראה כל מה שקורה לנו כאן גם מגיע לנו - דוחים אותו ללא הרף.

"הוא חייב לבוא בהצעת פיוס כי הוא דבוק אל הקיר"
(בניגוד לישראל שעשתה שלום רק ממצב של נחת ורגיעה כמובן ומתוך בחירה עמוקה...?)

"המטרה היחידה של סוריה היא לצאת מציר הרשע"
(אז אולי בראב ראבק תעזרו לה לטובת כולנו כאן?)


שוב אני אומר וחזור ואומר:
מדינת ישראל מתההההההההה לעשות שלום עם כל אחד ואחד בעולם הזה בתנאי
כמובן שלא יהיה לה עם מי.

(ופרס, אגב, נקניק אמיתי ואינסופי. אינטילגנט, פרגמטי...מה שתרצו. וודאי לא מנהיג).