לא לציפור

היא הופיעה מולי "כלובשת קטיפה מבריקה". מבעד למשקפי השמש שלה חפשתי את עינה תרות אחרי גופי אבל עיני הסתתרו כמותה מאחורי הזגוגיות הכהות שלי.
התנועה שלה, השיער הפזור, המגף האפור והחד שלתוכו
הכניסה את ידה כדי לגרד את שוקה ובעודה בוחנת אותי למרות מבוכתה.

לפתע התעוררתי והבחנתי בה ובנוסעת השניה שלצידה
מנסות להסתיר חיוך חביב כלפי.
"נרדמתי, אה? זה היה מביך? הזלתי ריר?"
ו"לובשת הקטיפה המבריקה" האדימה וצחקה בצחוק
גדול שחלילה לי מלדאוג אך זה הצחיק אותה.

עכשיו הייתי מתחתן איתה. למה? ככה. כי אני נרקומן של אהבה ואינטימיות. אבל היא בטוח ונילית. אפילו החולצה שלבשה היתה הכי קרובה לצבע של גלידת וניל שאני מכיר. מה יותר מזה?

אשה אחרת על ספסל סורגת בשתי מסרגות בצמר ורוד. היתכן? מתי ראיתם לאחרונה שתי מסרגות בתנועה? האם המסרגות באו לסמל עבורי אינטימיות? המסרגה כתחליף לחץ הקופידוני?

שכחתי מה זה אומר להיות בזוגיות עם ונילית. ויתרתי.