לא לציפור

פורים שמורים, שמח ומבדח..יה יה יה.
מעולם לא אהבתי את החג הזה בגלל כל העוברים והשבים עם החצ'קונים
בדיזינגוף שהיו מציקים לעוברים והשבים האחרים עם החצ'קונים ומרססים
אותם בקצף (ובשצף) לליווי שריקות של פטישי פלסטיק בין פרישמן לכיכר
בואכה קולנוע תל אביב (אללה ירחמו).
סוג של ויקינגיות לצליליי ואגנר? נו, טוב. ניסיתי.

כל עניין התחפושות של להגיע למקום מחופש לקוביה הונגרית ובדיוק
שניה לאחר שכולם סיימו להתלהב מההשקעה שלך בקונסטרוקציה וברשיונות
שהצלחת להשיג מהעירייה על הרחבת גופך ברבים אתה יושב תקוע עם משקה
ביד ושובר את הראש: ראבאק, איך לעזאזל אני ארקוד עכשיו ולמה לעזאזל
לא הבאתי שמלה נוספת ספייר כמעשה כלה מקצועית ביום חתונתה ואיך בדיוק
התכוונתי ליצור סקס עתידי עם אשה כלשהי בעודי עטוף בקוביה מחיוטת.

עד שכבר למדתי להנות מהחג הזה אני מוצא את עצמי לאחרונה באנרגיות
של ליל הסדר. איזו מתנה לקנות? להכין אורז? מה, לא להכין כלום?
לאן הולכים השנה? מי יתבאס יותר - אמא או אבא? מי מוזמנים ואיפה?
הדודים מצד אמא הרבה יותר מעצבנים משל אבא אבל מצד שני פחות
שמחים. מצד חמישי אצל הדודים ההם מקבלים חולצה ותקליט...אז אולי
בעצם שם?

וכל זה למה? בגלל שהקיבוץ החליט להתפלג לי עכשיו לדאנג'ן איחוד
ולנו לימיט מאוחד ומשפחות שלמות נקרעות להן בדילמה שבין החריימה
לגפילטע פיש.


(ומיותר לציין שאני אוהב את שני המקומות ומעריך מאד ואוהב את כל
העוסקים במלאכה והחיים זה בחירות כל הזמן אבל סתמו רגע ותנו לי לקטר
ואחר כך נחזור שוב להתעסק בזוטות כמו הרעב באפריקה).

צום קל.