לא לציפור

משהו שמטריד אותי בכל פעם שהוא קורה מחדש וזה איך לפנות לרופאה שלי.
היום התקשרתי אליה, ז"א לפקידה שלה כדי לשאול משהו (נו, מה אני צריך
לעשות כשיורדים לי המים ולמה נושרים העלים. כאלה מן), ובאופן מקרי היא,
הרופאה, ענתה לי.
כשזיהיתי את קולה עניתי מיד "דר' סנה?" (נו בטח בדוי) במקום פשוט לומר:
"הו, שלום אפרים. בדיוק אותך אני צריך".
הרי מה יותר פשוט בהיותי אדם נוח וטוב לבב אל בריותיו לפנות לרופאת משפחתו
(העניפה בגפה) בשמה הפרטי? יחסים. זה כל הסיפור. מדוע לא לשמור על אינטימיות
במשפחה עד שזאת כבר מתאפשרת?
מצד שני, לא נעים. הבחורה בכל זאת למדה שבע (שבע?) שנים להשגת התואר
ולא כדי שיפנו אליה כאחד האפרים.
מצד שלישי, תאמרו, למה שלא תפנה אליה לחילופין בתור "גברת סנה" ? (אם כי "גברת"...
זה עסק חביב יותר כשאני חושב על זה) או אם היה רופא אז בתור "מר" כי גם ה"מר" הזה
אינו יושב במתיקותו על לשוני כשם ש"דוקטור" לא. אז מה עושים?
מצד רביעי, יתכן והיא ושכמותה היו שמחים שיפנו אליהם בשמם הפרטי אבל קשה להם
עם האינטימיות ולכן לא היו מעוניינים להביך את פציינטיהם או את עצמם ומקבלים את
פנית ה"דר'".
אני גם לא רואה את דר' סנה הפרטית שלי מתקנת אותי ואומרת: "זה בסדר. אתה יכול
לקרוא לי אפרים" ואם חלילה כן יקרה הדבר, אז זה יהיה הכנה לדרינק משותף ומשם
לבעיות שרק המחשבה עליהן מביאה אותי להתקשר אליה שוב ולו רק כדי לקבל מרשם
נוגד חרדות.
מצד חמישי, בכל פעם שאני מגיע למעמד הזה מולה או כל רופא אחר אני תמיד שוקל
לפנות אליהם בשמם הפרטי אבל נעצר שניה לפני בגלל הפחד שהם יוציאו אותי מהכיתה
ואז במקום לומר "דר'", אני פשוט מדבר ושואל שאלות בחלל הקליניקה ומקווה שהוא
או היא ישכילו להבין שזה מכוון אליהם.

אני יודע. זה הרבה יותר מורכב להיות אני ממה שזה נראה. אני חי "איתו".