לפני 8 שנים. 13 במרץ 2016 בשעה 20:45
שעת-הכלוב/ יעקב אורלנד
מה שעמוק, מה שביני לביני, מה שקובע –
לעולם לא ידע, רע,
אפילו לא רעיתי, או בני.
ודאי יש ארובות מסותרות
גם לציפר-נפש-יקירי
הנעלמות מפני אי-שם ומפרפרות
כמו שלי, כנסתרי.
ככה זה. כולנו גלמודים בשעת-הכלוב העזובה –
כפחד,
כבושה,
כאהבה.
