כבשה לבנה, חמודה ומתוקה.
כי נמאס לי להיות שחורה.
פעם חשבתי שאני אהוב בלי תנאים .שאפשר להגיד מה שמרגישים וחושבים. אבל המבוגרים לימדו אותי שכדאי להיות כבשה לבנה .
אני מעדיף שחורה .
אף אחד לא מכין אותך כילד לזה שאם אתה חושב שונה תשלם מחיר של בידוד והתרחקות.האמת שאין דרך להכין, פרט לאהבת ילדכם ללא תנאי.
אמנם בחרתי לשאת את דגל המהפכה , ולשבש מערכות חשיבה בכל מסגרת ,אבל בתוכי מתהפך מדחיה אינסופית של אבי קהה החושים, שבהתרחקותו וחוסר יכולתו לקבל אותי כשונה גורם וגרם לי ללא מעט סבל.
פעם חשבתי שלצייר כבשה זה לצייר חיה עם צמר עומדת באחו , פועה, ליד גדר כזו של חווה.
אחכ למדתי שלצייר תיבה מספיקה בהחלט. את השאר השלמתי בדימיון. באמצעותו גם למדתי לברוח מהכלוב בו גדלתי. הכלוב הזה בו אתה משחק את הנורמלי, לפי הכללים המקובלים כדי להיות אהוב ומקובל. הכלוב הזה קיים עד היום בכל אחד שלא זכה לאהבה אמיתית ,כזו שמקבלת ומאפשרת להיות שונה ובטח להנות מכך ולהרגיש הכי בסדר בעולם. אל הכלוב הזה אני חוזר בכל פעם שאני לא מרגיש בטוח בסביבה שלי, כדי שהסביבה לא תרגיש מוזר. בכדי להיות אהוב ומקובל.
אבל האמת שהכי מרגיש בטוח ומקובל כשמזהה עוד כאלה כמוני שיצאו מהכלוב של עצמם ומרשים לעצמם להיות אמיתיים, מי שהם , בלי לדפוק חשבון. פשוט להיות ילדים.
אז מרגיש שמצאתי נשמות תואמות ואני הכי בטוב שאפשר. ( מת על ילדים)
לצערי אין הרבה מבוגרים משוחררים, כי בילדותינו דחקנו את עצמינו לתוך כלובים כאלה והצרה שהרוב נותרו שם ושכחו איך לצאת.
מה בסה"כ צריך הבן אדם .שיאהבו אותו כפי שהוא. א.מ.ת - אהבה מנוטרלת תנאים (איזה כיף המצאתי הרגע) זיכרו לתת אותה בשפע לילדכם.
נ.ב
צחוק הגורל הוא שבסוף מי שברח מהכלוב ההוא חוזר אליו היום בדלת האחורית.
להגשים פנטזיות, להרגיש חיבור לאמת, לכאב, לרגש. ולהרגיש הכי נורמלי בעולם.
כי בחוץ , במטריקס ,תמצאו שיש בעיקר מציאות מדומיינת , הרבה אהבה פיקטיבית מלאת אינטרסים , קשרים חלולים של נשמות ילדים פצועות המחפשות את פתח הכלוב לשווא.
עכשיו ציירו לי כבשה!
