מה היה קורה אם העולם היה מתנהל אחרת. אין נישואין ואין גירושים. יש קשרים זמניים של חברות, בדיוק כמו חברויות ,כמו מקומות עבודה.
הרי זה הזוי להקשר לאדם אחר עד סוף ימי חייך.
קשרי דם אינם ערובה לכך ,ילדים לא נשארים שם תמיד עד הסוף ,חברים מתחלפים בדרך, אפילו מגורים משתנים. זה עולם אחר ,אנחנו מתפתחים מהר יחסית להורינו ולכן אנחנו מחפשים עניין אחר מול כל מי שסובב אותנו.
אז למה אנחנו כורתים ברית מוזרה, עם בן/ת זוג לכל החיים כביכול. ואז כשזה מתפרק אנחנו נשברים ויוצאים מזה שבורים ופחות שלמים.
כי גם אם לא יצאת מזה שבור/ה יש פה מן תהליך של התפכחות שנישואין או קשר לכל החיים ,זה לא מחזיק .
סביבנו ערימות של חברים שמושכים את העגלה הזו בכוח ,לעיתים זו רק גוויה שנגררת ברחובות קשורה למותננו ומכבידה עלינו לרוץ שמחים כפי שהיינו פעם, ילדים.
מי שבזוגיות כזו יודע על מה אני מדבר. ומי שלא ,אז כל הכבוד, אתם כנראה שייכים לזן ה 10 אחוז שהצליח לו.
הרוב, רובנו ,לא בנויים לזה כנראה. אז מה הבעיה שנלמד להתסכל על כל הקשר הזה מזוית שונה ואחרת.
שני אנשים מכירים אוהבים נהנים מאחלה קשר וסקס , ומחליטים למסד את הסיפור הזה למשפחה בית וילדים. זה עובד יפה כעשר שנים בוא נאמר, אחכ מתחילות הבעיות. טיפול זוגי,משברים, בגידות, פירוק הסיפור. מזונות, בתים נפרדים ,כעסים מרמור,דרך חדשה...
עכשיו הבעיה פה היא שמראש חתמנו עם עצמינו על חוזה ארוך טווח (עד שהמוות יפריד ,וחיו להם באושר ועושר ועוד אגדות)
אולי מראש כדאי להכנס לזה בינכם לבין עצמכם ובהמשך מול בת/ן הזוג אם ניתן, ולהבין שהקשר נועד למטרה מסויימת (כל אחד יגדיר מהי, ילדים,ביחדנס ,תלות ,פחד נטישה,סביבה ועוד).
המטרה הזו ,אם היא הושגה , סביר להניח שחלקינו מתחיל לחפש מטרות אחרות, ואז הצד השני לא בדיוק רוצה את אותה מטרה כי יש לו דברים חשובים אחרים להשיג (גם הוא התפתח בזמן הזה לכיוון חדש ) ומתחילה ההתפוררות ההדרגתית בקשר שמובילה לפרידה.
אבל אם נכנס לקשר עם מטרה ברורה ושאני לא יודע לכמה זמן נחזיק פה, סביר להניח שנוכל לשנות מטרות בדרך, ואולי גם להנות מהדרך.
אולי גם נגיע לתחנה הבאה ונחליט לרדת מהרכבת המשותפת של שנינו. זה לא חשוב, כל עוד לא ננעלים על הפרטנר לכל החיים, אני חושב שזה עוזר לא לקחת אותו/ה כבן ערובה, או כמובן מאליו. כי זה לא מחזיק. אף אחד כמעט לא רוצה להיות מובן מאליו, ורצונות ומטרות משתנים עם הזמן. אז אם אני יודע שזה ל10 שנים, אז זה יהיה מגניב אם אחרי עשור אני ארצה להמשיך לעוד עשור , או פחות. אבל אני לא ננעל ללייף טיים, ויש לי ולה תחנות יציאה ואף אחד לא מחוייב בברית (לא יישימה) לforever and ever.
אני מחוייב אליך כל עוד טוב לי מהקשר ואת אליי .כל עוד טוב לך מהקשר.
ולא כי חתמנו על חוזה כלשהו שמחייב אותנו לחולי לבריאות ועוד קשקושים כאלה. זה במילא לא נכון ולא תופס. אז אולי כדאי להתחייב לדבר אחד שכן ריאלי:
"אני מתחייב להיות איתך ולשמר את הזוגיות הזו עד שזה כבר לא ישרת את מי מאיתנו. עד שאולי נצטרך להתפתח במקום אחר מול מישהו אחר. בלי כעס ושנאה. והלוואי וזה יחזיק לנצח אבל גם אם לא , נזכור שהתחלנו כחברים טובים וככה נרצה לסיים. מבלי לבגוד באף אחד, מבלי להרדם בדרך, ובלי לקחת אותך כמובן מאליו.
חלילה מלגמור ככה
