אנחנו חברים כבר מלא שנים.
בהתחלה לא הכרתי אותו ממש. הוא היה מופיע בלי הודעה מוקדמת, אפילו לא הייתי מרגיש כשנכנס אלי לבקר.
בן בית, מתי שרוצה קופץ .מגיע בלי הזמנה לפעמים עם הזמנה.
הוא לא מדבר הרבה, מגיע מתיישב אצלי ומנהל דיאלוגיים פנימים על הכל. בעיקר על הדברים שאני עובר בחיים.
הוא מצליח לדובב אותי, כדי שאני אגיע לתובנות ולתשובות. חבר אמיתי.
הוא מלמד אותי מה להגיד במצבים מהחיים. איך מתעמתים מול כל מצב בחיים ומול כל אחד ,הרבה בטחון הוא נותן לי. הוא מנתח איתי את המשמעויות האמיתיות והנסתרות של כל מצב ואפשרות. לפעמים השיחות איתו כל כך קולחות עד שלעיתים היינו מתחלפים בתפקידים בלי לשים לב.
אחרי שכבר למדתי לזהות כשהגיע, הוא ממשיך להגיע ומפתיע דווקא כשטוב לי.
אמש העיר אותי מתוך שינה, ולא הצלחתי להרדם. ולא בגלל איזו בעיה קונקרטית אלא רק מהעובדה שאני מוטרד ממנו, שהנה שוב קפץ לביקור .
כן הוא מטרידן נהיה, מבקש ממני לשווא סולמות וחבלים לרדת לבור ולחפש ביחד חושך .
אבל אני כבר לא בענין של חושך ,יש לי את כל הסיבות להשאר למעלה ולהסתנוור מהשמש. קניתי משקפיים אגב.
אמנם אני לא מצליח לחמוק ממנו עדיין, אבל הוא די נמאס עלי אני חייב לציין ,החבר הזה ממש לא בא לי טוב.
למדתי גם לזהות מתי הוא נכנס בשקט בשקט על קצות האצבעות. אני רק לא מצליח להבין למה הוא ממשיך לבוא.
יחס הוא כבר לא מקבל, קפה גם לא, בדיוק נגמר. אז אנחנו יושבים אחד מול השני ושותקים.
אני מנסה לשבור אותו והוא אותי. לפעמים הוא מצליח וזה גרוע מאד. אבל עוד לא מצאתי , מה יכול לגרום לו לעזוב.
וכשהוא עוזב , כמו שהופיע ככה נעלם, בבת אחת ,בלי הודעה מוקדמת. כנראה הוא הולך לחפש מישהו אחר להתעמר בו.
הנה בדיוק עכשיו אנחנו יושבים בחושך, שותקים, מתבוננים אחד בשני ,אני כותב והוא בוחן מהצד .נראה מי יישבר ראשון.
אוף מתגעגע אלייך יפה שלי. ואת בהחלט מוזמנת תמיד עם או בלי הזמנה.