אני לא אוהב את המונח חשבון נפש.
אני מתחבר יותר להתבוננות.
לתפיסתי אין מול מי לתת דין וחשבון. זה הכל פנימה, את/ה עם עצמך בלבד.
ולכן אין חתימה טובה ולא חתימה רעה.
אין מה לפחד שנענש, עובדה שהרשעים ממשיכים להסתובב ביננו.
אין שכר ועונש, כי אם היה , אז גם לצדיקים לא היו מקרים של מוות ויסורים. ועובדה שהם סובלים באופן רנדומלי כמונו.
וכנראה שגם אין אלוהים , כי אם החוזה ביננו היה עובד אז עולמנו היה מקום טוב לחיות בו, וילדים לא היו מתים , וגם לא ילדות.
מה שכן ,בוודאות יש בני אדם. חלקם רוצים להפוך את העולם הזה למקום טוב לחיות בו. ואין הכוונה שנהיה עשירים יותר אלא טובים אחד לשני .כנים, אמיתיים נטולי פוזות ואגו.
תפקידנו לדאוג שיהיה פה טוב.לא מתפילות וצומות ובטח לא מפחד מאל נורא ואיום. אלא מהתבוננות פנימה.
להתבונן פנימה אחרי כל התנסות עם אנשים.ללמוד להעביר את התנסויותינו דרך כלי שקיבלנו (קוראים לו מוסריות ומצפון )
האם שיקרנו היכן שהוא ,בגדנו,רימינו,ריכלנו, העלבנו, קשרנו קשר וכו'.
בפנים אנחנו יודעים את האמת ,המוסר שלנו כבר יגיד לנו אם פעלנו נכון או התעלמנו מהדרך.
ובכל התעלמות כזו, נרשם כמו סימן X בתוכנו ,שפעלנו בניגוד למוסריות שלנו, בניגוד לעצמנו.
בכל פעם שנפעל בניגוד למוסר שלנו, נצטרך לתת הסברים וצידוקים למה אנחנו עושים זאת.(לדוגמא ,שיקרתי כי הוא חרא של בן אדם ומגיע לו ) ההסברים האלה לא באמת משחררים את ה X הזה הם רק מעלימים זמנית את התחושה הלא נוחה שעלתה בגופינו בעקבות זאת .
אלה שצמים יגידו שזה היום בו הם סוחבים את שק ה X ים שלהם לבית הכנסת ,מסתגפים בצום קשה ומתפללים שאל חנון ורחום ימחל להם וימחק את ה Xים עד שנה הבאה,(כן סחר מכר תמורת החטאים, זה הרבה יותר קל מללכת לבקש סליחה אגב) .
אז זהו ,נראה לי שלהאמין בזה מזכיר קצת סיפורי ילדים.זה לא באמת פועל ככה, צר לי. אף אחד לא יכול להעלים אותם, רק אנחנו , ע"י בקשת סליחה מהאדם שגרמנו לו עוול.רק זה משחרר ומנקה את תחושת האיכס שדבקה בנו .
מכירים את התחושה הטובה של לבקש סליחה באמת? זה זה.
